סליחה, רק לא עכשיו

סליחה, רק לא עכשיו
סליחה באמת עיבוד גראפי: עמנואל רוזנצוייג

לא רוצה שתגידו לי מתי לבקש סליחה.
אני אגיב בזמן ובמקום שאמצא לנכון ועימכם הסליחה..

מדברים על זה...

סליחה באמת. אבל מותר לי לפחות לבקש סליחה ממך?

ממש לא! עכשיו אני אחשוב שהוצאתי ממך סליחה בכח ואתייסר גם על זה ושוב אצטרך לבקש סליחה ממך, מהמשפחה. לא רוצה היום!.
אנא נסה במועד מאוחר יותר.

יקירתי, טקסים נועדו כדי לחבר את אלו שלא מודעים כל הזמן.
נכון שעם הזמן עושים עם זה "מסחרה" ומעוותים את כוונת המשורר, אבל חבל לשפוך את התינוק עם המים.
אם יכולתי, הייתי לוקח את החג הזה לחג של התכנסות. לא צום ("קל" אעלק), לא ברכות. שום דבר חיצוני שאפשר למסחר.

או כמו שהבת שלנו אמרה הבוקר: "למה זה צריך להיות חג עצוב? אם אחד מבקש סליחה מהשני, אז כולם צריכים להיות שמחים...".
אתה צודק שאני שופכת את התינוק עם המים, אבל היום הזה, החודש הזה, גורם לי כבר 46 שנים להרגיש נורא עם עצמי, אז אולי נדרש כאן מרד.
ומה איתך? איך אתה מתמודד עם כל נושא הסליחה?

אני לא מרגיש שאני צריך דווקא את יום הכיפורים לכפרה. לעומת זאת, אני כן צריך כפרה פה ושם... לשמחתי יש בינינו דינמיקה רצופה של "ניקוי שולחן".
ברור לי שלא כל אחד זוכה לזה, לכן אני מכבד לגמרי את מי שבאמת מנצל את "ההזדמנות" לחשבון נפש.
אני רק בז לכל מי שעושה מעניין הצום תחרות, צר לי על אלו שלא מבינים את כל העניין ומאחלים "צום קל" (הרי זה לא חג דיאטה, אלא התכנסות וחשבון נפש) וכמובן מחליאים אותי אלו שעושים על החג הזה פוליטיקה. חילונים ודתיים כאחד.

אז בגדול אתה מסכים איתי...תזכיר לי על מה רצית לבקש סליחה בהתחלה?

על הרגעים הקטנים כל השנה בהם גרמתי לך אולי להרגיש שאת צריכה בכלל לבקש סליחה.

:-)

מתקפת הסליחות בעיצומה. הבת שלי חוזרת מבית הספר ומגלה לי שעשרת ימי תשובה הם ימים בהם צריך לבקש סליחה מכל מי שעשינו לו רע, כי אחרת "נירשם בפנקס השחור של אלוהים".
חברים טובים שלי, שעד השבוע לא חשדתי בחילוניותם מספרים לי בהתלהבות מיסיונרית ובעיניים טרוטות על טיול סליחות לילי שעשו בירושלים ועל מה שהתחולל בעולמם הפנימי כשהבינו את גודל המשמעות הטמון בחודש אלול.
הפייסבוק (שלפי חוקי הבד"ץ הוא לא כשר, בגלל פעילותו בשבת) מפוצץ בכל מיני סטטוסים שמזכירים לי לבקש סליחה, חברים וירטואליים שכל עוונם כלפיי מסתכם בתיוג שלא בהסכמה, משרבטים על הקיר שלהם כמה הגיגי סליחה, בצירוף תמונה של לוחות הברית, ומקבלים בתגובה עשרות לייקים (מה זה אומר אם עשיתי להם לייק? שסלחתי? יאללה, כפרת עוונות..)
וביציאה מהסופרמרקט לוכדים אנשי הדת את גברינו המסוקסים וחונטים אותם בתפילין. מחזה מסרס לכל הדיעות שהחבר'ה מחב"ד צריכים לתת עליו את הדין.
והשיא התרחש אתמול כשקיבלתי הודעת אס.אמ.אס מרשת אופנה יוקרתית שהודיעה על הנחה של 20% ברכישת חולצות לבנות (רק 20% ? יא שודדים בני גזלנים!! כל השנה אתם מפגיזים במחירי שחיטה וחושבים ש"מבצע מלבין" יביא ברכה על הקופה הרושמת שלכם?).

אני מרגישה תחת התקפה! סופרת בכפייתיות את החטאים שלי, את אלו שאני זוכרת (אלו שהדחקתי בוודאי שוברים שיא..) מריצה בראש סרטי אימה על האגף החדש שנבנה על שמי בגיהינום ומנסחת אינספור טיוטות של כתב הגנה ליום בו אוזמן לשימוע והצגת ראיות.
פנייה לפורומים של "רוחניקים" כדי לקבל פרופורציות, משיגה בדיוק את ההיפך: שם, לאלוהים יש בת זוג וקוראים לה קרמה וממש בימים אלה היא רכשה נעלי ריצה חדשות כדי לפצוח במרדף אחריי..

בנסיבות אחרות לגמרי, אנשי מקצוע היו מאבחנים את מה שקורה כאן כלפיי כהתנהגות "פאסיבית אגרסיבית".
כן, אני מרגישה מאוימת, כבר יותר מידי ימים לטעמי. אנשים טובים באמצע הדרך מאחלים לי "גמר חתימה טובה" וכל מה שאני שומעת זה: תתפללי, תתפללי, יא פושעת גדולה שכמותך..

אולי זוהי כל מהות ותמצית "החג": שאני אפחד, שאמצא תחת טרור רגשי מתמשך, שאחווה 10 ימים של עינויי נפש, 24 שעות של אימה ביום בו מוכרע גורלי, ועוד 365 ימים של פרנויה בהם אציץ באובססיביות מעבר לכתף כי אולי החתימה לא נגמרה בטוב והשטן בא לקחת את נשמתי החוטאת. עד לפעם הבאה וחוזר חלילה.

די! לא רוצה להיות חלק מהפולחן הקמאי הזה שמתחולל בימים אלה, המצווה עליי בפקודה לעזוב את הכל, לצלול עמוק לביצה טובענית ומאשר לי להוציא את הראש רק בכל פעם שאני דולה מתוכה איזה חטא.
איזה סיכוי יש לי לצאת ממנה יום אחד?

ומה אם חטאתי ולא כיפרתי כי לדידי מדובר רק בתגובה ראויה והוגנת שיוצרת, על פי הקריטריונים של בית שמאי – חטא חדש וטרי? עם כל הכבוד, לא אני המצאתי את הפסיקה של "עין תחת עין".
פעמים רבות אני בכלל חושבת שהחטא שלי הוא בעצם הדרך של אלוהים לגמול למישהו שמגיע לו ואני, בוא נגיד, רק צינור שדרכו האיש הנבחר משלם על החטא? מחשבה מגלומנית משהו שגוררת עימה הזמנה מתבקשת לדין.
כשאני חושבת על זה, אין סיכוי שאצא מכל מסכת הייסורים הזו טהורה וחפה מכל חטא.
אין סיכוי שאחיה יום אחד על פני האדמה הזאת כשאני ביתרת זכות בלבד.
לופ אינסופי. שרק גורם לי במקרה הטוב – לניורוטיות קיומית ובמקרה הרע - לשנאה עצמית. (הימים האלה שהגברים נוטים לחשוב ממרומי טמטומם שאלו ההורמונים..)

אז אם לא הבנתם אותי ומיהרתם לשפוט אותי כסוציופתית שמחפשת להתחמק מפסטיבל הסליחות הקולקטיבי, או אחת שבוחרת להתפלסף סביב הסאגה הזו של בקשת סליחה, במקום לעשות את העבודה – טעות בידכם.
אני מתעצבנת רק על הטיימינג! על הקריאה ההמונית להתכנסות בפקודה לבקשת סליחה.
כי אני, רבותיי וגבירותיי, לא צריכה את עשרת ימי התשובה ואת יום הכיפורים כדי להכות על חטא. אני מאסטר בהלקאה אישית, אני יכולה לכתוב ספר עב כרס על ייסורים, התחבטויות נפש וחיטוט עד זוב דם.
אלוהים של יום הכיפורים, דן אותי כבר מהגלגול הראשון שלי, להיות אדם שבמרבית הזמן (חלילה לי מלהיות קדושה..) מתחבט ומתייסר על פעולות שהוא עושה.
אלוהים עדי כמה פעמים חיכיתי לברק שיכה בי כי ביקשתי מהעוזרת שלי לנקות קצת מתחת לספה (והעובדה שבכלל יש לי עוזרת...), ואיך אחרי כל שיחה עם האמא המתבגרת שלי, אני בטוחה שאני הבת הכי גרועה בעולם ומבקשת 1000 פעמים סליחה בלב, ואיך אני שונאת עצמי כשאני פוגשת בפעם המי יודע כמה את הקבצן הקבוע של רכבת ישראל ולא מרוקנת את כל הארנק שלי ואפילו מתעצבנת שהוא פנה אליי, ולמה עד היום לא מצאתי זמן להתנדב, לתרום מזמני ולהיות חלק מפרויקט חברתי ולמה אני לא מאמצת לי קשיש או קשישה עריריים כמו שנשבעתי כשהייתי נערה? ואיך קרה שאת הסבתא בת ה-96 שלי, אהבת חיי, אני כמעט ולא מבקרת כי היא גרה רחוק? ולמה בכלל אין לי אידאלים שאני מוכנה למות למענם?
רשימת המחדלים שלי ארוכה יותר ומרשימה יותר, אבל היא בחזקת אינסייד אינפורמיישן, וחוצמיזה, בטוח יש לכם מספיק משלכם.

אז תסלחו לי שדווקא בימים אלו של בקשת סליחה, אני יוצאת לחופש.
לא מכה ולא מלקה את עצמי. אלוהים עסוק איתכם. הוא שלי ביתר ימות השנה.

 

דרג את הרשום בבלוג זה:
למי קראת אינטליגנטית?
איך הפכתי לחתולת רחוב?

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
ראשון, 21 ינואר 2018

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד