למי קראת אינטליגנטית?

למי קראת אינטליגנטית?

אינטיליגנציה נשית

גילוי! כל מה שהיה חסר עד היום ל-I.Q הוא "העזר כנגדו".
קבלו את הטאלנט החם שמצטרף לפנתאון האינטלגינציות: ה-FQ

מדברים על זה...

 יקירתי, קודם כל הוכחת לכולם, שוב, שה-IQ סופר חזק אצלך.
הצלחת בעזרתו לקחת חסרון (לפחות בעינייך) ולהפוך אותו לדגל ואף לתת לו שם שיווקי נהדר.
שילוב קטלני של IQ ו-FQ.
האמת, אני חושב שאת צודקת. אבל לא בגלל שיש מח נשי.
יש מספיק נשים שלא הייתי מציין אותן עם FQ גבוה...

אני חושבת ששנים רבות לצידי, עושות את שלהן ומשפיעות, לטובה, גם על האינטליגנציה שלך: אתה לא רוצה לפתוח איתי חזית, אז אתה מצדיק אותי. אני זוכרת שעות רבות של ויכוחים בנושא ההיגיון הנשי.

צודקת. שוב (;
אבל על אמת.
אני יכול לדלות אין סוף מקרים, במיוחד מהשבועות האחרונים, בהם נתת פתרונות לשאלות ובעיות איתן ניסיתי להתמודד בדרכי הרציונלית הטהורה ואת פתרת בצורה שהותירה אותי נפעם ולעתים המום - דווקא בגלל השילוב המופלא של חשיבה ואינטואיציה שיוצרים סינרגיה שמעפילה על השיטתיות הנוקשה שלפחות אני נוקט בה.
אינטואיציה יש להרבה נשים (וגם לגברים), אבל היכולת לשלב אותה בתהליכים קוגניטיביים ובתוך זה לא להתעלם מהרגשות - זו בהחלט אינטליגנציה מסוג מיוחד. FQ.

הבעיה מתחילה כשאנחנו חושבים ש"להרגיש" בלבד זה לא מספיק ומייד מחברים לזה מנועים מתבקשים.
זו הבעיה.
כמה פעמים התריסו בפנינו, הנשים, את הביקורת: "את רגשנית ורגישה מידי"?
ואנחנו, במקום לתקוף ולהגיד: כן, זה הנשק הכי טוב שלנו, נכנענו, התביישנו והאמנו שאנחנו די מטומטמות בהשוואה אליכם, שליטי השכל הישר.
אני חושבת שברגע שהאינטליגנציה הנשית תקבל תוקף חוקי, כלומר מדעי, אולי גם הגברים יירצו לחפש אותה אצלם.

את לוקחת את זה לכיוון הפמיניסטי. טעות בעיני.
זו לא מלחמה בין המינים, אלא הבלטת יתרון וייחוד.
אין כאן טענה ש-IQ מאפיין גברים (לאלו שכן טוענים כך יש בעיות Q אחרות...). אבל אני כן חושב שאפשר לייחד צורת חשיבה משולבת שבולטת יותר אצל המין הנשי.
כמעט כמו כל נושא אחר הקשור להבדלי המינים, ברור שכל תכונה אפשר למצוא במידה זו או אחרת אצל כל אחד, אבל לא הייתי שש ליצור אחידות ולא מקווה לכך. בואי נשאיר ייחוד לכל מין ובעיקר נלמד ליהנות מהשילוב בתוך הזוגיות. האישית, העסקית, הפוליטית. בכל זוגיות שהיא.

עוד ימציאו איזה אינטליגנציה על שמך מרוב שאתה כזה מבין, מפרגן ומכיל....

כשעיני נחו על מאמר מן העבר שפורסם ב"דה מרקר" מאת ויק חרש עם הכותרת המסקרנת משהו: "אינטליגנציה רגשית – סוד כל הקסם", ידעתי שמוטב לי ולבריאותי הנפשית שלא אמשיך לקרוא.
מערכת ההתרעה המיומנת שלי הפעילה "נוהל זיהוי ניסיון חדירה של חומר בעייתי" ושלחה אלי התראות אדומות בזו הלשון: "זוהה מאמר מסוכן לבריאותך! לחצי בזהירות על האיזור המסומן באיקס ונטשי על מנת למנוע נזק נוסף".
איך אני גאה ב"כיפת הברזל" האישית שלי.
שנים של מחקר וניסויים עם מספר לא מבוטל של נפילות בשטח, הביאה אותה לרמת שכלול ודיוק מפעימים.
א-מ-מה... העובדה שיש ברשותי מערכת כה חכמה עדיין לא הופכת אותי לכזאת (באג רציני, אבל אני על זה..).

הבנתם נכון: התעלמתי מהתראות המערכת והמשכתי לקרוא.

בפעם ראשונה, חלפתי במהירות על התוכן, מן בדיקת כדאיות כזאת.
בפעם השנייה קראתי בקול רם, בהטעמה ובהנגנה את הכתוב, זה טריק שפיתחתי ביני לביני שעזר לי בעבר לקבל ציון עובר בהבנת הנקרא, בפעם השלישית הדלקתי סיגריה (וזה לא סימן טוב...) ועל הפעמים הבאות אחריה תעיד מאפרה עמוסה לעייפה.
כן, קראתי שוב ושוב ופירקתי כל שורה ושורה, כי אם באינטליגנציה עסקינן, אז מוטב שאני לא אעשה בושות.

אז על מה כל הרעש?
ויק חרש הציגה במאמר שלה את האינטליגנציה הרגשית: ה-EQ, שמצטרפת לחברותיה הרבות והמרובות.
הידעתם, אינטליגנטים ואינטליגנטיות שלי, שמסתובבות להן ביקום מספר לא מבוטל של אינטליגנציות? כן, כן, ספקטרום רחב ונפלא של יכולות וכישורים אישיים, שאני מעדיפה כרגע לא לצלול לתוך נבכי כל אחת ואחת מהן כי אינטליגנציית האם שלי, ה-IQ , סובלת זמנית מעומס על המערכת.
טיעון אינטליגנטי, תודו.

אז מי היא האינטליגנציה הרגשית?
עפ"י חרש: "אינטליגנציה רגשית זו היכולת של אדם לזהות את מה שהוא והאחר מרגישים בזמן אמת ולבחור פעולה.
דבר הדורש שליטה עצמית רבה.
האינטליגנציה הרגשית משלבת בין אינטליגנציה בינאישית לאינטליגנציה תוך אישית ובמילים אחרות, אינטליגנציה רגשית מתקיימת כאשר יש איזון בין השכל, הרגש וההתנהגות".

רגע.. יש עוד.
חרש מוסיפה: "ניתן לסכם את רב המכר של דניאל גולמן "אינטליגנציה רגשית" במשפט אחד עיקרי והוא : "היכולת להבין, לזהות ולהשתמש ברגשות באופן מושכל עפ"י בחירה".

אוהו, אני לא יכולה להתחיל לתאר מה התחולל אצלי בבטן (כן זהו עוד איבר אינטליגנטי שלא מעריכים מספיק..) כשחדרה ההבנה עמוק לשכל שאני, אני, דיוות הרגשות, נטולת E.Q.
אמנם נדרשת מידה מסוימת של יכולת אינטליגנטית כדי להגיע למסקנה המצמררת הזו ועוד יותר – להודות בה, אבל שם זה נעצר.
אין לי אינטליגנציה רגשית, לא בורכתי בה ולא נראה לי שאי פעם אני אוכל ללמוד אותה או לפתח אותה אצלי, לפחות לא כפי שהיא מוגדרת במאמר של הגברת חרש.

העליתי מן האוב סיטואציות מן העבר הרחוק, הקרוב וכאלה שהתרחשו רק כמה דקות לפני שקראתי את המאמר ובחנתי אותן דרך השילוש הקדוש: שכל-רגש-התנהגות.
נאמנה לתוצאה מאוזנת ומושכלת בלבד, כפי שנדרש מבעל ה–E.Q, אני נאלצת להודות שלא עמדתי בקריטריונים.
לא חושבת שהיתה פעם אחת בה השתמשתי ברגשות שלי באופן "מושכל", תוך מודעות מוחלטת.

כשאני חושבת על זה, למרות החיסרון הבולט במיומנות הרגשית המדוברת, פעמים רבות הלך לי קלף לא רע.
עם אפס "שליטה עצמית" ומינוס "בינאישית" ו"תוך אישית", הצלחתי לייצר "התנהגות" ללא דופי: לא מחצתי, דרסתי, או רמסתי אף בן אנוש.
נהפוך הוא: רוב הזמן יצא שהעצמתי וחיזקתי את הזולת (על חשבוני, אבל זה כבר סיפור אחר..).
בסה"כ פעלתי על פי העיצה הכי עתיקה והכי משומשת: תעשי מה שאת מרגישה... אז למה היתה חייבת להידחף לכאן האינטליגנציה הרגשית ולגנוב את כל הקרדיט מהיופי הגלום ברגש טהור ולא מעובד?

תודו שיש כאן נוסחה די טריקית: רכיב הרגש, שכל קשר בינו ובין מציאות הוא מקרי בהחלט (לפחות ככה זה אצלי..), צריך להסתנכרן באופן מושלם עם רכיב השכל (יש תיאוריות שטוענות כי אנו נולדים עם כמות ידועה של אינטליגנציה ולא ניתן לשנותה, אז אתם מבינים שיש לנו עניין עם רכיב בעייתי משהו..) על מנת שאלו יחד יובילו אותנו לתוצאה המיוחלת: התנהגות מאוזנת והרמונית.

רוב הזמן הרגש שבי מכריע כל ניסיון חדירה "שכלי" ומכתיב את ההחלטות הכי משמעותיות בחיי, לטוב ולרע.
עכשיו כשאני כותבת את זה אני מודה שזה לא נשמע כל כך אינטליגנטי, בטח לא ממרום גילי.
הדיכוטומיה הזאת בין שכל לרגש היא סוגייה שמטלטלת אותי פעמים רבות.
הלוואי ויכולתי "לנהל" את הרגשות שלי, אני בטוחה שחיי היו נראים אחרת, אבל זוהי המגבלה ואיתה אני מתמודדת.
אני רוצה להאמין שלפחות בהתנהלות עם הבת שלי נרשמת סטייה חדה מהדפוס. ימים יגידו. ואם טעיתי, אני מקווה שאני אהיה מספיק אינטליגנטית למצוא לה מטפל טוב.

אז לסיכום ביניים: אני מצויידת אמנם ב-E , אבל נטולת Q לגמרי.

מי שמכיר אותי יודע שלא בקלות אני מוותרת על ההזדמנות להתהדר באינטליגנציה.
אולי הפסדתי לטובת הרגשית, אבל דווקא בזכותה גיליתי את זו שהיתה שם תמיד ואף פעם לא זכתה לרגע שלה.

קבלו בבקשה את האינטליגנציה הנשית, ה-F.Q - Feminine quotient

זה נראה יותר אינטליגנטי כשזה מגובה גם באותיות לועזיות, נכון?

ככה בשלוף, אני יכולה לנפנף בנתונים מדעיים עובדתיים התומכים באפשרות קיומה של האינטליגנציה הנשית, כמו למשל שבמוח הנשי יש 4% יותר תאים מהמוח הגברי או העובדה שאנו הנשים, נוטות להפעיל בו זמנית את שני חלקי המוח, להבדיל מגברים הנוטים להפעיל רק את החלק השמאלי, אבל עזבו אתכם מנתונים מדעיים, יש הוכחות בשטח.
תקום האישה שלא שמעה אינספור פעמים בחייה את המשפט: "אני לא יכול להתווכח עם היגיון נשי..", ותעמוד האישה שחשבה שמישהו התכוון להחמיא לה במשפט הזה.

לעניות אינטליגנטיותי, דווקא חוסר היכולת שלי לנהל את רגשותיי בצורה שכלתנית, הוא בעצם יתרון גדול.

יש משהו מאוד אינטליגנטי בהבנה שלי, את הכאילו חיסרון הזה.
אני מודעת לו, אני מנהלת אותו, ויותר מכל אני בוחרת בו על אפם ועל חמתם של כל המסרים בני אלפי השנים, שמתריסים לי שהיגיון נשי הוא לא הגיון.
אז זהו, שכן! זוהי תמצית האינטליגנציה הנשית: להפוך את החיסרון ליתרון.

כמה מחשבות (ורגשות) לא מאורגנים בנושא:

  • אומרים עלינו שאנחנו רגשניות מידי.
    לא, לא שאף אחד לא ישחק לנו פה עם האותיות - אנחנו רגישות. נקודה. מה שאומר שאנחנו הרבה יותר מחוברות לרגשות מגברים ולפיכך אמפטיות יותר, יוצרות ביתר קלות פתיחות ואמון אצל הזולת.
    ואם לא הבנתם: אנחנו מבינות טוב ומהר יותר.
  • ההיגיון הנשי שבא לידי ביטוי בשליטה ייחודית במולטיטסקינג (כן, כן, אנחנו גם אימהות, גם מנכ"ליות וגם נושאות רחם), מייצר באופן מתבקש גם מולטיטסקינג מחשבתי.
    לפיכך, אנו מבינות קונפליקטים טוב יותר ופותרות אותם הרבה יותר מהר (כי למי יש זמן?).
  • לא הבנתם? הנה ניסוח אחר: מאחר ואנו מבינות את עצמנו (יש כאן פאנץ אני מודה..) – אנו מבינות טוב יותר את האנשים סביבנו.
  • אנחנו "חופרות"? הלו?! אנחנו משתפות! עכשיו תפעילו את ההיגיון ותפענחו לבד מהם יתרונות השיתוף, בכל מימד ובכל אספקט של חיינו.
  • בחרנו לא לנהל את העולם.
    חוה הרי יכלה לאכול את התפוח ולא לשתף את אדם.
    השארנו לגברים לשחק ולהישחק ואולי בגלל זה הם חיים פחות על פני האדמה.
    בחרנו להיות רגישות יותר כי הבנו שהרגש הטהור הוא האסטרוגן ששומר עלינו.
    אם זו לא חכמה נשית, אז אני לא יודעת מה כן.
  • אנחנו גם יודעות שעם כל הכבוד לפיתוח מאיץ החלקיקים הגדול, חצאית מיני שחורה מאיצה הרבה יותר חלקיקים בהרבה יותר מהירות.
  • אם היינו מנהלות את הרגשות שלנו בצורה שכלתנית, הסקס היה נעלם מן העולם. ועכשיו תעשו חשבון ותראו אם אתם יכולים לחיות עם התוצאה.
  • ולמה, למה כשאנחנו בוחרות להשתמש ברגש ולנצל אותו לטובתנו ולטובת הסביבה, זה לא מספיק אינטליגנטי? ואני ממש מתאפקת לא להתחיל פה מלחמה על כבודה האבוד של האינטואיציה הנשית.
    אם כבר המדענים מתעקשים לנכס לעצמם גם את עולם הרגשות, שיתכבדו ויעשו סדר במחקרים שלהם אודות האינטליגנציה ויתנו מקום, כותרת ורצוי גם כתר למיגדר שעושה בהם שימוש יוצא דופן.
    אנחנו מקשיבות לרגשות.

יש מצב שאולי לא ירדתם לסוף דעתי ואתם ממש לא מבינים מה אני רוצה מחייכם, אבל זה בגלל שאני לא ממש יודעת איך לנהל את הרגשות שלי בצורה אינטליגנטית, כבר הסכמנו על זה.

אז מה בסך הכל אני מבקשת?
שאם כבר מפליצים לנו אינטליגנציה, אז בבקשה תנו כבוד ל"מוח הנשי " ותקראו על שמו אינטליגנציה.

כי אם יש מוח נשי אז יש גם אינטליגנציה נשית. מה כל כך קשה להבין?

סליחה, רק לא עכשיו

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
שישי, 19 אוקטובר 2018

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד