אבן השמוט שירתה אותי בנאמנות שנים רבות.
טוב, אולי לא בדיוק אותה אבן, שכן היא נסדקת די מהר.
חוץ מזה, היות ואני לא מוציא את האבן מהתנור, היא הראשונה לספוג את טפטופי השומן ושאר חומרי האפייה והצלייה שמבעבעים בתנור ובסופו של דבר, האבן כבר לא תמיד מתאימה לאפייה ישירה.
בפאתי רומא, בשכונת מגורים משעממת ואפרורית (אבל מה לעשות, צמודה לאחד המלונות בהם אני שוהה לפעמים), בתוך צריפון שמזכיר את הפחונים של פעם, מפוזרים כמה שולחנות וכסאות פלסטיק לא הכי נקיים. פיצרייה שכונתית לגמרי.
על הדלפק מונחים מגשים עם פיצות ענקיות טריות, מהן חותכת במהירות איטלקייה עצבנית מלבנים ארוכים, לא נותנת צ'אנס בכלל להגיד שזה יותר מידי. שמה על המשקל, מעבירה לצלחת פלסטיק חד פעמית – ומגישה.
מהרגע הזה, אפשר להתעלם לחלוטין מהפשטות, מהפלסטיק ומהאווירה הלא כל כך מזמינה.
בצק דק ומתפצפץ, עליו כמו בציור סוראליסטי מתערבבים בשרים, ירקות, מוצרלה טרייה ושבבי צ'ילי עוקצניים. לפעמים עם רוטב עגבניות ולפעמים בלי.
שום דבר לא יותר מידי. בכל ביס מרגישים גם את הבצק, גם את הגבינה וגם את המרכיבים האחרים. עונג צרוף.
עוד שני יורו ומקבלים בקבוק קטן של יין אדום פשוט, מהמקרר – בדיוק מה שמתאים בסיטואציה הלא מהודרת הזו.
אחרי הפיצה הנפלאה הזו, איך בכלל אפשר להתקרב לפיצות העבות, הטובעות בשכבה עבה של גבינה צהובה צמיגית שהמרחק בינה ובין גבינה אמיתית רחוק יותר מאשר איטליה מישראל.
לא מזמן למדתי מגיסי, אורי, להכין בדיוק את אותו בצק דק ומאז – אנו מתענגים על שבתות עם פיצה מופלאה, מורכבת עבור כל סועד בהתאם להעדפותיו – ובצד הרבה בירה קרה.
טבעות זוקיני פריכות, רוטב עגבניות זריז, קצת גבינה משובחת ותוספות כיד הדמיון - והנה לנו חטיפים בטעם פיצה, קלילים וטעימים.
לא צריך לחכות להתפחה, לא צריך גלוטן. מחליטים להכין, משתמשים במה שיש בבית (אצלי כמעט תמיד יש גם זוקיני) ותוך פחות מחצי שעה מגישים.
בצל מטוגן, אנשובי, גבינת עיזים, זיתים שחורים - כל אלו פזורים על בצק שמרים דק פריך ומתפצפץ.
מה עוד אפשר לבקש?
פיצה ללא רוטב עגבניות, אבל עם טעמים מודגשים ונפלאים של גבינת עיזים, פלפל קלוי, עגבניות מיובשות ועוד תוספות כיד הדמיון. אני הוספתי למשל שרימפס, אבל גם חזה עוף מהווה תוספת נהדרת ואפשר כמובן בלי כלום.
אפשר להוסיף מעט מוצרלה לקבלת הקרמה, אבל אפשר גם לוותר.
לא לשכוח לזלף מעט שמן זית לפני ואחרי האפייה!
בצק השמרים עובר התפחה אחת בלבד, אבל לא לוותר עליה.
אני אוהב את הבצק של הפיצה דק. אז אני מרכז גבינה בשולי הפיצה, ומגלגל את הבצק עליה. כיף גדול להגיע לקצה הפיצה ואז במקום להשליך שאריות בצק קשה ונטול טעם, מקבלים "קינוח" של בצק ממולא גבינה - והפעם גבינת עיזים!
