בין סן פרנסיסקו ללוס אנג'לס, לאורך כביש מספר אחד המפורסם, ארנון ובובי מתבוננים ביצורי הים ובהתנהגות הקהילתית שלהם. ארנון לא יכול להימנע מהשוואה לקהילת ייצורים אחרת - בני האדם.
בסוף הפוסט תמצאו הצצה למוחו הפתלתל של ארנון, אשר מוביל לכתיבת פוסט שכזה...
אנחנו כבר 15 או אפילו 16 שעות באוויר.
חצינו זריחה מעל אירופה, שקיעה מעל קנדה ושוב זריחה עם ההגעה לחוף המערבי.
לפנינו נגלה כרך רחב ועצום – לוס אנג'לס, וממערב תוחם אותו מפרץ סנטה מוניקה והאוקיינוס הפסיפי בכחול עמוק.
אני כמעט מריח את ריח הים ושומע את קולות השחפים.
לקחתי את צופי תוכנית הבוקר "יום חדש" של ערוץ 2 לרכיבה בטיילת.
געגועים לטאצ' אחר...
אמריקאי, פרסי ושני ישראלים נפגשים במסעדה... נשמע כמו התחלה של בדיחה, לא?
אז זהו, שלא. יש כאן סיפור יפה ומוצלח על ארבעה גברים שמצאו את עצמם בלוס אנג'לס, רחוק מאד מכור מחצבתם ומשפחתם. הארבעה גילו אחד את השני בהדרגה, עד שלפני שנתיים פתחו מסעדה מופלאה בסנטה מוניקה, אחת השכונות המפורסמות ותוססות ביותר של לוס אנג'לס.
