לאחרונה, פרסם הרן יפה, לוחם בעבר ומוזיקאי היום, מאמר על תסכולו בשנים שלאחר פציעתו הקשה במלחמת לבנון השנייה.
הוא מתחיל בכותרת "מתבייש שנפצעתי בשבילכם בלבנון" ומסכם במשפט: "את הטיל ירו עליי מקדימה ואת הסכין אתם סובבתם לי מאחורה".
עמנואל מכיל את הכאב, אבל גם לוקח אותו למקום אופטימי
למיקי סוויד נמאס מהקלות הבלתי נסבלת בה כל המצאה מבריקה הופכת מייד לשיבוט סיני.
מי מצטרף אליו למלחמה נגד סין?
כאשר שמים רגע בצד את "ההצדקה" לפעולות הצבאיות, להישרדות, עולות השאלות והתהיות העתיקות.
אלפי שנים של לחימה על עקרונות, לרוב סביב אמונה ודת - ושום דבר באנושות עדיין לא השתנה.
ארנון ממריא מתוך מטח טילים, ובפרספקטיבה של יבשות מפליג בתסכול לעבר היסטוריה בת אלפי שנים של הצדקה דתית לכוחניות, שליטה וקורבנות.
