מי מאיתנו שמבלה בדצמבר וסביבתו באירופה, ימצא בכל מדף ממתקי חג המולד את עוגת השטולן הארוזה יפה, בדרך כלל מצופה באבקת סוכר.
עבורי זה זיכרון ילדות מתוק, שכן המשפחה היהודית בגרמניה אימצה "ושיפרה" חלק ממנהגי הנוצרים סביב ערב חג המולד, בהתאמה לחנוכה שבדרך כלל נחגג במקביל. כדי שהילדים היהודים לא יקנאו בנוצרים עם העץ עמוס המתנות שלהם.
אחד הסממנים היה עוגת השטולן הנפלאה.
לחי בקר הוא אחד הנתחים האהובים עלי כאשר מדובר בצלי.
בישול ארוך בסיר כבד, על הכיריים או בתנור, בחום נמוך, מפיק בשר רך מאד ומתפרק, המתמזג עם טעמי פירות ויין.
מיץ (או סירופ) הרימון החמצמץ מתאזן עם שזיפים ותמרים. החבושים מוסיפים מרקם נגיס עדין שמאזן את הרכות של נתחי הבשר.
אם לא מוצאים את הנתח הזה (שגם נקרא "בשר ראש"), אפשר להשתמש בשפונדרה.
לא אותו הדבר, אבל בהחלט נפלא.
ליל הסדר כבר עבר. אז עכשיו לפרסם מתכון לקניידלעך???
ובכן, השנים לימדו אותי שמסורת חגים משפחתית מאד קשה לשנות ומי אני שאסכן את הבשלן או הבשלנית בהגשת מאכל כל כך מסורתי לשיפוט מול הנוסטלגיה המשפחתית הנעימה כל כך, אך גם ביקורתית...
אבל בסוף פסח, ובשבועות שאחריו, אנו תקועים עם שאריות מצות. אפילו מצה-בריי כבר לא מתחשק לילדים.
זו הזדמנות לנסות גרסה קצת אחרת.
היות ולא נתקלתי בה בשום משפחה אחרת עד היום, אני קורא לה כאן "הקניידלעך שלנו".
השינוי העיקרי הוא שימוש במצות כבסיס ולא (רק) בקמח מצה. התוספת השנייה היא שימוש בתמצית שקדים שמקפיצה את הקציצות הפשוטות האלו לדרגה אחת לפחות מעלה. הקניידלעך מתקבלים הרבה יותר אווריריים וטעימים. מאד שונים מהגרסה השכיחה הדחוסה כל כך שאנו מוצאים בכל בית כמעט.
אני למדתי מאמי, היא למדה מחמותה, סבתא אדית שלנו.
אני משער שהבסיס הוא כופתאות הלחם על אין-סוף הגרסאות שלהן, הנפוצות כל כך במטבח האוסטרו-הונגרי והסביבה. על בסיס אותה תפישה, החליפו את הלחם במצה שהושרתה במים. כמה פשוט...
אחד המאכלים המשפחתיים שלנו בחג הפסח, אשר נמצא בלב הנוסטלגיה והכמיהה, הוא "סלט האבירים" או בשמו הפשוט "סלט סלק".
אולם שמו אינו מסגיר את התבשיל המופלא הזה, אשר משתבח יותר בכל יום.
מדובר בסלט-פירה אשר מככבים בו סלק, תפוחי אדמה וצלי בקר.
במקור הסלט הזה הוכן לרגל חג המולד באיזורים מסויימים בגרמניה וכמו מאכלים נפלאים אחרים, בעצם נולד כפתרון למצוקת מזון איכותי.
