כמו המקרונים של פסח, אבל טעימים ובריאים יותר.
רכים בפנים, יבשים בחוץ. נשנוש נהדר שקל לקחת גם לדרך.
קוקוס, דבש, הרבה לימון ועוד כמה תוספות, גלגול פשוט לכדורונים ואפייה קצרה.
ללא גלוטן, ללא דגנים, ללא ביצים.
כמו המקרונים של פסח, אבל טעימים ובריאים יותר.
רכים בפנים, יבשים בחוץ. נשנוש נהדר שקל לקחת גם לדרך.
קוקוס, דבש, הרבה לימון ועוד כמה תוספות, גלגול פשוט לכדורונים ואפייה קצרה.
ללא גלוטן, ללא דגנים, ללא ביצים.
ליל הסדר כבר עבר. אז עכשיו לפרסם מתכון לקניידלעך???
ובכן, השנים לימדו אותי שמסורת חגים משפחתית מאד קשה לשנות ומי אני שאסכן את הבשלן או הבשלנית בהגשת מאכל כל כך מסורתי לשיפוט מול הנוסטלגיה המשפחתית הנעימה כל כך, אך גם ביקורתית...
אבל בסוף פסח, ובשבועות שאחריו, אנו תקועים עם שאריות מצות. אפילו מצה-בריי כבר לא מתחשק לילדים.
זו הזדמנות לנסות גרסה קצת אחרת.
היות ולא נתקלתי בה בשום משפחה אחרת עד היום, אני קורא לה כאן "הקניידלעך שלנו".
השינוי העיקרי הוא שימוש במצות כבסיס ולא (רק) בקמח מצה. התוספת השנייה היא שימוש בתמצית שקדים שמקפיצה את הקציצות הפשוטות האלו לדרגה אחת לפחות מעלה. הקניידלעך מתקבלים הרבה יותר אווריריים וטעימים. מאד שונים מהגרסה השכיחה הדחוסה כל כך שאנו מוצאים בכל בית כמעט.
אני למדתי מאמי, היא למדה מחמותה, סבתא אדית שלנו.
אני משער שהבסיס הוא כופתאות הלחם על אין-סוף הגרסאות שלהן, הנפוצות כל כך במטבח האוסטרו-הונגרי והסביבה. על בסיס אותה תפישה, החליפו את הלחם במצה שהושרתה במים. כמה פשוט...
אחד המאכלים המשפחתיים שלנו בחג הפסח, אשר נמצא בלב הנוסטלגיה והכמיהה, הוא "סלט האבירים" או בשמו הפשוט "סלט סלק".
אולם שמו אינו מסגיר את התבשיל המופלא הזה, אשר משתבח יותר בכל יום.
מדובר בסלט-פירה אשר מככבים בו סלק, תפוחי אדמה וצלי בקר.
במקור הסלט הזה הוכן לרגל חג המולד באיזורים מסויימים בגרמניה וכמו מאכלים נפלאים אחרים, בעצם נולד כפתרון למצוקת מזון איכותי.
