אין סוף גרסאות לגספ'צו הספרדי, במיוחד בין המחוזות השונים שם.
אבל המכנה המשותף, לרוב, הוא טחינה של עגבניות וירקות שונים. לעיתים כפרית, לעיתים מעודנת.
הפעם ניקח את המרק הזה לכיוון קצת יותר מעודן ומודרני, אפשר לומר גורמה.
מפגש מרענן בין מרק קר ופיקנטי לכדור סורבה קפוא ומתקתק וכמובן בין טעמי העגבניות ופלפלים לבין טעם הסלרי.
טבעות זוקיני פריכות, רוטב עגבניות זריז, קצת גבינה משובחת ותוספות כיד הדמיון - והנה לנו חטיפים בטעם פיצה, קלילים וטעימים.
לא צריך לחכות להתפחה, לא צריך גלוטן. מחליטים להכין, משתמשים במה שיש בבית (אצלי כמעט תמיד יש גם זוקיני) ותוך פחות מחצי שעה מגישים.
במעט מאד עבודה ועוד טיפה זמן קירור של הבצק, מכינים מאפים קטנים שנחטפים מהמגש.
שילוב של מליחות האנשובי עם טיפה מתיקות הבצק, הגבינה שנמסה מעל והעגבניות הצרובות שמפיקות גם מתיקות וגם חמיצות, יוצרים כולם מפגש משמח לחיך.
מעט מרווה שמעובדת עם הבצק, יוצרת טעם נוסף, עדין ומסקרן.
את הבצק הפריך מכינים במינימום עיבוד, עם חומרים קרים. עיבוד יתר יגרום לבצק לאבד את פריכותו הנפלאה.
אנו מוסיפים מרווה לבצק, רק במידה שיוצרת סקרנות ולא טעם משתלט. אפשר במקום מרווה להשתמש באורגנו טרי, בזעתר או בתימין. אפשר כמובן גם לוותר על עשבי התיבול.
סלט חם, נפלא גם קר, עם טחינה מלטפת בטעם נענע.
תוספת עשירה או אפילו מנה עיקרית לארוחה קלה עם הרכב פחמימות מהירות ואיטיות מאוזן.
את המתכון המקורי קראתי ב"על השולחן", אולם לקחתי אותו קצת יותר רחוק מבחינת הטעמים המודגשים, הוספתי חמיצות וחיזקתי מאד את טעם הנענע שעושה נפלאות במנה הזו.
הצלחה מובטחת במעט מאד עבודה!
מרק קר מפתיע, שונה, אבל בראש פתוח תוכלו גם אתם להפתיע אחרים
אחד המרקים הראשונים שלמדתי להכין, כאשר התחלתי לבשל בגיל 12, היה מרק העגבניות הזה.
אני מגיש אותו בדיוק כמו שהכנתי אותו אז, אם כי היום אני מוסיף תוספות שונות - קונפי שום ומעט רוזמרין, קאנל של קציפת סלרי, קרוטונים שונים וכדומה.
תוספת קלילה, פשוטה להפליא עם זאת טעימה ומשביעה , וכהרגלי ניתנת לשינויים בקלי קלות.
מרק עגבניות עושה לי את זה. אין ספק.
עם לחם טוב (או בימים נדירים של שליטה עצמית, אז אפילו בלי לחם), לרוב לא צריך כלום יותר.
אבל מידי פעם אני כן משחק עם המרק הבסיסי שכבר פרסמנו כאן באתר.
הפעם, נוסיף לו הרבה פלפל קלוי שיצור עוד שכבת טעם מסקרנת ונגיש עם ביצה עלומה שבכלל תקח את המרק למחוזות פינוק ועושר אחרים לגמרי.
בעקבות הצלחה גדולה של מתכון הלזנייה הבשרית באתר ובקשות חוזרות ונשנות של חברינו, אני מפרסם את הגרסה החלבית ללזנייה.
כדאי להכין את הלזנייה יום מראש, לקרר, לחתוך, לעטוף בנייר אלומיניום ואז לאפות שוב במשך רבע שעה לפני ההגשה. כל השכבות מתהדקות מצד אחד, והטעמים מתחברים מצד שני.
קצת פרמז'ן טרי מעל, עגבניות חתוכות בצד ולא צריך יותר כלום. קשה להפסיק "ליישר" את מה שנשאר בתבנית.
לזניה היא אולי אחת מפשטידות הפסטה היותר מפורסמות. יש גרסאות אין ספור ללזניה - צמחוניות, חלביות ובשריות.
שכבות של דפי פסטה רחבים, בינהן משולבת תרכובת עשירת טעמים ולרוב גם גבינה שנמסה וקושרת את כל התרכובת.
המתכון הבא מציג דווקא את אחת הגרסאות הקלאסיות ונפוצות ביותר - לזנייה עם עגבניות ובשר בקר טחון.
אני לא נצמד כאן לכללים ואין לי ספק שכמה מהבשלנים, שלא לומר שפים, ירימו גבה בהסתייגות.
אבל מה שקובע בסופו של דבר, זה מבחן הטעם. לא הכללים.
זה מתכון שמצליח לנצח פעם אחר פעם בארוחות המשפחתיות. מתכון שמספיק להרבה יותר מארוחה אחת - וטעמו רק משתבח מחימום לחימום.
המתכון כולל פטנט מפתיע שיוצר טעם עשיר מאד ומסתורי.
המתכון לא כשר, אולם אני מתייחס בהמשך גם לאופצייה בשרית טהורה.
