לאחר בירור פנימי נוקב, אפרת מקבלת את עצמה כחתולת רחוב וסומכת על היכולת שבאה עם התואר הזה
ההחלטה לכנות את הבלוג שלי "פוסטמה" התקבלה בתרעומת על ידי גיסתי המגוננת. "אני ממש לא אוהבת שככה את קוראת לעצמך", היא אומרת. "זה עושה לי הרגשה לא טובה בבטן. בחייך, תחשבי על שם אחר".
יש קסם בגן העדן החברתי שמכונה "רשת חברתית" ואני אתייחס כאן לפייסבוק, רק בגלל שאני "משתמש חברתי" בו. זהו עולם מופלא של קשרים מידיים, חשיפה והתעמתות. שום דבר לא ממש מחייב, אבל בלי להרגיש, בהקשת אצבעות קלה, אפשר לשנות חייו של אדם וקבוצה.
נוגעים אבל בעצם לא. ולפעמים חושבים שממש לא נוגעים, אבל בעצם כן.
גם בגן עדן, בסופו של דבר, יש מלכודות. כמו במשחק מחשב, ישנם בורות שבשבריר שנייה מובילים אותך דווקא לגיהנום.. איך מנווטים? איך משגיחים?