תבשיל פרסי קל להכנה, מרשים, משביע, ארוחה שלמה ( ראשונה או עיקרית) קר או חם.

רבים מאנשי הפליאו למדו לאכול המבורגר עסיסי ונוטף כל טוב עם ירקות בצד.
ובכל זאת, בשר וירק לא מסכמים את מהות ההמבורגר.

לפעמים עולה געגוע לאחיזה הרעבתנית בלחמנייה רכה, אשר שומן הקציצה המשובחת נספג בה וכל ביס עם הירקות והרוטב מורכב מחוויה של מרקמים שונים, טעמים עמוקים של צלייה יחד עם רעננות ופריכות עלי חסה, נשכנות הבצל והחמוצים עם ליטוף איולי מפנק.

המתכון הפשוט והמהיר הבא מאפשר שוב את כל הטוב הזה למי שעד היום נמנע מלחמניות הדגנים למיניהם. אנשי פליאו וכל שאר הנמנעים מגלוטן.

על הדרך, אני משתף אתכם גם בהמבורגר המושלם שלי (:

אני מודה שברוב ימות השנה, שעועית קצת כבדה לי, אבל בחורף - כיף להתפנק עם מנה חריפה, מהבילה ומפנקת של שעועית ובשר שבושלו יחד זמן ארוך.

בשנות השבעים-שמונים, לא היה אולם חתונות שלא הגיש "בורקס בשר טחון". הבשר היה יבש, הבורקס מחומם כמה פעמים ורחוק מלהיות פריך וכדי להסתיר את הכל, העמיסו עליו רוטב פטריות שהיה עשוי בעיקר אבקת מרק וקצת פטריות משומרות.

אז זו האסוציאציה, אבל אפשר גם אחרת ובקלות רבה.

בצק פריך מתפצפץ, עמוס בשר טחון רך ועסיסי משובץ צנוברים. סלט קטן ליד ויש חגיגה עם טיפה נוסטלגיה מחוייכת ברקע.

אחד מזכרונות הילדות שלי - סינייה עם בשר כבש וטחינה משובחת מעל, משובצת בצנוברים. ככה הכרתי, למשל, את יונס שבצומת גולני.
מאז, כל המסעדות המזרחיות שאני מכיר, כולל יונס, עברו להגיש קציצת המבורגר יבשה עם טחינה זולה מעל. שום דבר לא דומה לטעם הנפלא ההוא.

החלטתי לקחת את הסינייה למקום טוב יותר, מיוחד ומעודן יותר.

בשר בקר טחון, מבושל בתערובת תבלינים ארומטית ועשירה וקרם קוקוס מלטף, מוגש על מצע צבעוני של קוביות בטטה צלויות ומזוגגות במעט קוקוס וליים.
יש שיקראו למנה "בשר טחון בקארי", אבל לי היא מזכירה יותר הכנת בולונז, רק בלי העגבניות.
חגיגה תאילנדית.

בני הצעיר מבקש באופן קבוע ביום ההולדת שלו שאכין לו את מנת החומוס ובשר המפנקת הזו. עם הזמן מצאתי את ההרכב, שלפחות אצלנו, מנצח.

חומוס טחון טרי, עם המון טחינה וגרגרי חומוס רכים גרוסים, עם בשר קצוץ מתובל בהרט, לח ועסיסי. קצת בצל וזיתים, פיתה חמה ישר מהתנור או הגריל, קצת ערק ואפשר לשכוח מתלאות היום.

המתכון פורסם על ידי לראשונה באתר "אוכל טוב".

אחרי שנים של השריית חומוס וכל מיני שיטות טיפול, ניסיתי פעם אחת להשתמש בחומוס הקפוא. איזו הארה, איזו הקלה. לא רק שבטעם אין פשרה, זה גם חוסך את כל העיסוק וההסתבכות עם הקליפות, וגם מאפשר להכין מנה קטנה להרכב המשפחה הנוכחי – שהרי כאשר משרים חומוס כבר מכינים כמות גדולה. אני מבשל את החומוס הקפוא במשך חצי שעה עם בצל, גזר ותבלינים. התוצאה היא גרגרים רכים עם טעם מלא, שכיף לאכול כמו שהם, עם הרבה פלפל שחור וטיפונת מלח גס.

בשר כבש לא תמיד זמין אצלי, אבל מה שכן יש תמיד זה שומן כבש טחון במקפיא. לא בכל תבשיל אפשר לערבב את השומן עם בשר בקר (בקבב, למשל, ערבוב שומן הכבש עם הבקר יגרום לשומן להתפרק מהקבב), אולם במנה הזו אין בעיה. אפשר להשתמש בבשר שייטל או בכל נתח אחר, רק זמן הבישול ישתנה מנתח לנתח.

לזניה היא אולי אחת מפשטידות הפסטה היותר מפורסמות. יש גרסאות אין ספור ללזניה - צמחוניות, חלביות ובשריות.
שכבות של דפי פסטה רחבים, בינהן משולבת תרכובת עשירת טעמים ולרוב גם גבינה שנמסה וקושרת את כל התרכובת.
המתכון הבא מציג דווקא את אחת הגרסאות הקלאסיות ונפוצות ביותר - לזנייה עם עגבניות ובשר בקר טחון.

אני לא נצמד כאן לכללים ואין לי ספק שכמה מהבשלנים, שלא לומר שפים, ירימו גבה בהסתייגות.
אבל מה שקובע בסופו של דבר, זה מבחן הטעם. לא הכללים.
זה מתכון שמצליח לנצח פעם אחר פעם בארוחות המשפחתיות. מתכון שמספיק להרבה יותר מארוחה אחת - וטעמו רק משתבח מחימום לחימום.

המתכון כולל פטנט מפתיע שיוצר טעם עשיר מאד ומסתורי.

המתכון לא כשר, אולם אני מתייחס בהמשך גם לאופצייה בשרית טהורה.