פרחי ברוקולי צלויים בשום

פרחי ברוקולי צלויים בשום

ברוקולי אהוב אצלינו מאד, על מגוון צורות בישול וגם חי לגמרי בסלט.

הפעם, תוספת קלילה וכייפית שמתחברת גם לארוחות קלות כמו ביצת עין או חביתה של ערב וגם ליד סטייק וכמובן - ככה סתם.

המשך קריאה
1193 צפיות
0 תגובות

לחמניות המבורגר {פליאו}

מממ... הכי טוב בבית
נוטף כל טוב צילום: עמנואל רוזנצוייג

רבים מאנשי הפליאו למדו לאכול המבורגר עסיסי ונוטף כל טוב עם ירקות בצד.
ובכל זאת, בשר וירק לא מסכמים את מהות ההמבורגר.

לפעמים עולה געגוע לאחיזה הרעבתנית בלחמנייה רכה, אשר שומן הקציצה המשובחת נספג בה וכל ביס עם הירקות והרוטב מורכב מחוויה של מרקמים שונים, טעמים עמוקים של צלייה יחד עם רעננות ופריכות עלי חסה, נשכנות הבצל והחמוצים עם ליטוף איולי מפנק.

המתכון הפשוט והמהיר הבא מאפשר שוב את כל הטוב הזה למי שעד היום נמנע מלחמניות הדגנים למיניהם. אנשי פליאו וכל שאר הנמנעים מגלוטן.

על הדרך, אני משתף אתכם גם בהמבורגר המושלם שלי (:

המשך קריאה
1738 צפיות
0 תגובות

שום קונפי

שום קונפי
רך, מתקתק, משדרג כל כריך, בשר קר, ירק קלוי ורוטב צילום: עמנואל רוזנצוייג

המשמעות המעשית של "קונפי" היא טכניקה של בישול איטי בחום נמוך בנוזל כל שהוא, לרוב שמן או סירופ סוכר. מושג שהתגלגל מהמילה הצרפתית Confire שתרגומה: שימור.

שום המתבשל כך בשמן עמוק הופך רך, כמעט משחתי וטעמו נעשה מתקתק.

את שיני השום, אשר נשמרות בשמן שבועות ובמקרר אפילו חודשים, ניתן למרוח כפי שהן על בשר קר או פרוסת לחם, על ירקות צלויים וכמובן לתבל רטבים.

אצלינו בבית באופן קבוע, אחת לחודשיים בערך, אנו מכינים צנצנות של המעדן הזה מחצי קילו שום טרי, רצוי מתוצרת ישראלית.את שארית שמן הבישול שהופך ארומטי ונפלא, אנו שומרים בצנצנת נפרדת ומתבלים בה סלטים, עוף ודג מאודים ומרקי ירקות קרמיים.

יש אין סוף הסברים ברחבי רשת האינטרנט להכנת שום קונפי. אנו מביאים כאן את המתכון לנוחות הגולשים שלנו כהרחבה למתכונים אחרים בהם נעשה שימוש במעדן הפשוט והנפלא הזה.

המשך קריאה
1203 צפיות
0 תגובות

חגיגה של פיצה דקה

חגיגה של פיצה דקה

בפאתי רומא, בשכונת מגורים משעממת ואפרורית (אבל מה לעשות, צמודה לאחד המלונות בהם אני שוהה לפעמים), בתוך צריפון שמזכיר את הפחונים של פעם, מפוזרים כמה שולחנות וכסאות פלסטיק לא הכי נקיים. פיצרייה שכונתית לגמרי.
על הדלפק מונחים מגשים עם פיצות ענקיות טריות, מהן חותכת במהירות איטלקייה עצבנית מלבנים ארוכים, לא נותנת צ'אנס בכלל להגיד שזה יותר מידי. שמה על המשקל, מעבירה לצלחת פלסטיק חד פעמית – ומגישה.

מהרגע הזה, אפשר להתעלם לחלוטין מהפשטות, מהפלסטיק ומהאווירה הלא כל כך מזמינה.
בצק דק ומתפצפץ, עליו כמו בציור סוראליסטי מתערבבים בשרים, ירקות, מוצרלה טרייה ושבבי צ'ילי עוקצניים. לפעמים עם רוטב עגבניות ולפעמים בלי.

שום דבר לא יותר מידי. בכל ביס מרגישים גם את הבצק, גם את הגבינה וגם את המרכיבים האחרים. עונג צרוף.
עוד שני יורו ומקבלים בקבוק קטן של יין אדום פשוט, מהמקרר – בדיוק מה שמתאים בסיטואציה הלא מהודרת הזו.

אחרי הפיצה הנפלאה הזו, איך בכלל אפשר להתקרב לפיצות העבות, הטובעות בשכבה עבה של גבינה צהובה צמיגית שהמרחק בינה ובין גבינה אמיתית רחוק יותר מאשר איטליה מישראל.

לא מזמן למדתי מגיסי, אורי, להכין בדיוק את אותו בצק דק ומאז – אנו מתענגים על שבתות עם פיצה מופלאה, מורכבת עבור כל סועד בהתאם להעדפותיו – ובצד הרבה בירה קרה.

המשך קריאה
20821 צפיות
0 תגובות
בחזרה לראש העמוד