מה אנחנו מלייקים לעזאזל

מה אנחנו מלייקים לעזאזל
מה אנחנו אוהבים? את מי אנחנו אוהבים? עיצוב: מיקי סוויד

צעירה טאייוונית התאבדה תוך כדי צ'יטוט עם חבריה בפייסבוק.

אף אחד מהם לא נקף אצבע במשך יותר משעה והתקשר למשטרה בנסיון לעצור אותה. ההתאבדות צלחה.

מיקי הזדעזע ועיצב את הכרזה. עמנואל שוב היטלטל וכתב את מה שחש כאשר התעמק במסר

ההתאבדות שוב מדגישה: ככל שעולם הפייסבוק מתרחב, ככה אנחנו הופכים בעצם לבודדים יותר.

במקביל, המסרים השיווקיים קובעים מי אנחנו בעיני אחרים ובסופו של דבר בעיני עצמינו.

הביטו היטב בכרזה. שלוש מכוניות יוקרה, אבל בלי הלוגו.
האם אתם יכולים לבחור בוודאות איזו מכונית "מתאימה" לכם?
ברור שאם נחזיר את הסימנים המסחריים, מיד יעלו לכם אסוציאציות והקשרים של מעמד ויוקרה, יחד עם רגשות כאלו ואחרים.

האם אנחנו מה שאלופי השיווק קובעים?

נחזור לפייסבוק. אף אחד לא משחרר אמירה (יעני "סטטוס") סתם לאוויר. לכל לחיצת "פרסם" מתלווה מדידת לייקים ותגובות. לייקים זה נחמד, תגובות זה כבר ממש משובח.
אם יש 20-30 חברים ברשימה - מילא. אבל כאשר יש מאות ואלפים - מי אלו בכלל שלוחצים לי "לייק"?
מי הם בכלל שיקבעו אם אני שווה או לא בעצם ההתייחסות שלהם?
מה, אני עיתונאי שפונה לציבור?

אז אם פירסומאים בעלי אינטרסים כלכליים וקהל מיסתורי ומלייקק שאנו לא בעצם מעניינים אותו קובעים מי אני, נראה לי שאנו מאבדים זהות.

זו הזדמנות להזכיר על מה ולמה בעצם קם האתר "שטעים"
ואולי לקרוא שוב את הפוסט של עמנואל "גם בגן עדן יש מלכודות"

דרג את הרשום בבלוג זה:
יאללה עוף כבר גוזל
מה נשתנה?

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
ראשון, 21 ינואר 2018

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד