פטיט מרידיאן ספקטרום

פטיט מרידיאן ספקטרום
מציאות או דמיון? איור: ארנון קרמר

"היא הורידה את הז'קט והתגלתה חולצת טריקו אדומה שרוול שלושת רבעי עם כתפיים חשופות ומחשוף שהדגיש את שרשרת אבני הטורקיז הקטנות שעל הצוואר הארוך"...
ארוחה תמימה במסעדה צרפתית מאפשרת הצצה נדירה לתוך מוחו הקודח של ארנון קרמר

* הטקסט נכתב ומוצג כ"גוש" על פי בקשת הכותב

מדברים על זה...

טוב יש לי רק משהו אחד לומר: ידעתי!!!
כל הסיפורים האלה שאתם הגברים "מוכרים" לנו, כאילו אתם לא שמים לב לפרטים (שלא לדבר על נשים..) ושאנחנו הנשים ממש מתעסקות בטפל - הוא מצוץ מהאצבע.
אולי אין לכם חלוקת קשב, כמונו הנשים (דרך אגב, אני בטוחה שיש לכם, אתם רק לא מעוניינים להיחשף) אבל, יש לכם בהחלט יכולת "סקירה" (ואני עדינה עכשיו..).
אז למה כשאני שואלת אותך מה דעתך על השמלה שלבשה ההיא, אתה מתמם ואומר: "ההיא? לא ראיתי בכלל שהייתה מישהי לידנו.."

נראה לי שאבחר בזכות השתיקה... להגנתי אומר שמעולם לא הכחשתי פנטזיות...

כן, כן, אבל הירידה הזאת לפרטים...קראתי בשקיקה כל פרט ופרט. לא אכפת לי אם מדובר בהזיה או תעתוע..התענגתי. רק חבל שהיא לא זיכתה את ארנון במבט צרפתי מצועף, אני אוהבת סוף טוב...

אני בכלל חושב על האנטריקוט, הרוטב והבגט. לא זה היה עיקר הסיפור?

נו, שוב מתמם.

הגענו למרידיאן אטואל בארבע וחצי. בחמש אופק התקשר והציע שנלך לבה-אג'-ווה כי הוא זקוק לצינור שני מטר לברז גוהר שקנה. עניתי שלאחר ההשכמה לסימולטור וטיסה מלונדון אני מסוגל לקפה בלבד. ביציאה מהמלון פירשתי שהריפוי שלי יהיה לשבת במקום אחד במשך שבוע ולא לעשות כלום. פשוט כלום. אופק הסביר שלאחר שהשתחרר מחיל האוויר היה בבית במשך חצי שנה ולא עשה דבר. כשישבנו עם הפנים לשמש בפטיט קפה על המדרכה בשדרת גרנד ארמה המובילה לשער הניצחון, אופק הסביר שפריז זו העיר הנכונה לבילוי .יש בה הכול. ברבע לשבע התייצבנו בתור לאנטריקוט כי פותחים את המסעדה בשבע. השמש הנמוכה חיממה לי את הגב. אופק הלך לבחון אופניים מוזרים המיועדים לשבעה היושבים במעגל והמושכרים לסיורים בעיר. כשהבטתי לכוון האופניים היא הופיעה. לבושה ז'קט ירקרק שיער שטני, משקפי שמש וליפסטיק אדום. התעלמה מהתור ובביטחון התיישבה ליד שולחן שמחוץ למסעדה עם הגב אלי. שוחחתי עם אופק על האופניים אבל בעצם בחנתי את מבנה הגב שלה. בשבע הבחנתי בו מעבר לרחוב. כבן שישים בגזרה שמורה. נעלי עור חום בהיר מכנסיים מחויטות בהירות, חולצת פסים שרוול ארוך בצבעי קרם וסוודר תכלת עדין על הכתפיים. שיער כסוף בבלורית נוטה קדימה עייני תכלת שקועות לצד אף נשרי בפנים שזופות, קורנות רוגע ובטחון. הוא חצה את הרחוב ישירות לכוון השולחן שלה ונשק את גב כף ידה באבירות של פעם. התיישב מולה מעט כפוף כמנסה לראות מבעד למשקפי השמש. ללא השתהות או גינוני טקס החל מספר לה. כשנפתחה דלת המסעדה ביקשתי מקום לשניים ליד החלון הצופה לרחוב והתמקמתי מולה. נראתה כבת שלושים עם תווי פנים של שחקנית משנות השישים. פתחתי את סוגר הפליז בצורת נחש שחיבר את שני כנפי החלון המקומר ואוויר קריר חדר לעברנו. אופק הסביר שלראשונה אכל כאן בשנת שבעים ושתיים יחד עם אמו במהלך סיבוב פגישות שאביו ערך בעיר. בהמשך חזר לאכול כאן בשנת תשעים ושתיים כשהיה חניך בחברה. מאז לא השתנה דבר בתפריט. היא הורידה את הז'קט והתגלתה חולצת טריקו אדומה שרוול שלושת רבעי עם כתפיים חשופות ומחשוף שהדגיש את שרשרת אבני הטורקיז הקטנות שעל הצוואר הארוך. הקשיבה לסיפורו ושפתיה המלאות כשנעו הצידה הדגישו גומת חן. מדי פעם הניעה מעט את הראש לצד. המלצרית הוותיקה בעלת העור השזוף שנראתה כמי שעובדת במקום מיום פתיחתו רשמה את ההזמנה בעט על מפת הנייר של השולחן. סלט החסה הטרי היה מתובל בחרדל עדין ומעוטר באגוזי פקאן. אצבעות כף ידה הארוכות עיסו בעדינות את הכתף החשופה וחיוך מלא חשף טורי שיניים מסודרות. היד השנייה אחזה כוס יין אדום. גם הוא לגם יין אדום באיטיות הולמת. אופק הסביר שהמסעדה הראשונה הוקמה על ידי צרפתייה בג'נבה בשנות העשרים ולאחר ההצלחה בג'נבה פתחה את זו שאנו נמצאים בה בפריז. המקום והתפריט לא שונו מעולם. משקפי השמש הכהים רק הדגישו את הקו הישר של האף ואת הנחיריים שמדי פעם התרחבו מעט כתגובה לדבריו. תנועת השפתיים השלימה את פתיחת הנחיריים לחושניות מעודנת. תנועות ידיו רמזו על עלילה טעונה. השמש הנמיכה מעט והשמשייה הלבנה שביקש נפתחה מעליהם. כשהגיע האנטריקוט מדיום פרוס לפרוסו, אופק הסביר שהרוטב שבו הוא שוחה מורכב מחמאה מעט חרדל ושום והצ'יפס מוכן מתפוחי אדמה אמיתיים. ואז.... היא הורידה את המשקפיים. עיניי התכלת אפור הגדולות השלימו את פאר היצירה. קו הגבות שהתגלה היה בכוון של חום. מידי פעם חייכה ואז נראתה שובבה. הצ'יפס אכן היה טעים ולא נדרשה תוספת מלח. טבלנו את הבגט הפריך והתענגנו על הרוטב. הסברתי לאופק שלצורך הגעה לרמת הפריכות המתאימה נדרשות מאות שנים של רצף תרבותי. אופק ענה בביטול שאין לו ספק שהבגט שאנו אוכלים נוצר בתעשייה ולא בפטיסרי כפרי. כשסיימנו לנקות את הצלחת הוגש לנו סיבוב שני. כך מקובל כאן. היא החליקה את אצבעותיה לאורך זרועו מעסה בעדינות את פרקי שורשי אצבעותיו ומקצרת את הטווח בין עיניהם. לרגע נראתה מעט מודאגת גבותיה התרוממו מראות הסתייגות. נחרדתי שכאן זה יסתיים. המלצרית התענינה מה נרצה לקינוח. התלבטנו בין פרופיטרול לקרם ברולה. היום אין ברולה הסבירה לנו המלצרית אז הזמנתי מנת טוליפ של גביע וופל גלידה תות ופטל. היא הזמינה גלידת מוקה עם משולשי שוקולד והוא שייק. היא טבלה את קצה משולש השוקולד בגלידה והגישה לו לליקוק. הפרופיטרול של אופק היה שילוב מושלם בין בצק הפחזנית החם לגלידה הקרה שהסתתרה בפנים והשוקולד המריר החם שכיסה את הכל. אני נהמתי בהנאה כשנגסתי את הוופל המתוק ששימש כגביע לגלידה מעודנת ששכנה בין תותים טריים ופטל עסיסי. לאחר שחתם על ספח כרטיס האשראי, היא לבשה את הז'קט ואת משקפי השמש והוא העביר את שרוולי הסוודר מהגב קדימה. את רצועות התיק הצבוע בצבעי הסוואה העלתה לכתף ושלובי זרוע פסעו מתרחקים לעיר שיש בה הכל. "ההיית או חלמתי חלום...." זמזמתי לעצמי נטען בגלי אופטימיות זחוחה, תוהה על הקו הדק השקוף והמפותל המבדיל בין מציאות, דמיון והתעתוע שביניהם. באיזה סרט אנו חיים ועד כמה זה התסריט שאנחנו בחרנו. "ואולי, לא היו הדברים מעולם" אלא עוד סיפור שנכתב על ידי נוצה הטובלת בדיו והמגיבה לרוחות הקלות המנשבות עליה. מה ידוע ולמי ואולי, אנחנו רק מריונטות המונעות בחוטי האקראיות ורק צריך לפקוח את העיניים ולראות....

וזרח השמש
יאללה עוף כבר גוזל

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
שבת, 21 ספטמבר 2019

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד