צלילי הסתיו

צלילי הסתיו

סתיו תמיד לוקח אותנו למחשבות נוגות. מכנס אותנו פנימה בהרהורים.

ארנון פוסע על עלי השלכת בסנטרל פארק שבניו יורק ומשלים עם הפער בין התחדשות הטבע המחזורית לבין חד-כיווניות חייו

מדברים על זה...

הוי, כמה שאני אוהב סתיו ועוד יותר מכך, את שלכת הסתיו האמריקאי, הבוערת בגווני אדום וכתום.
אני אוהב את שינוי הטמפרטורה, את הגוונים המבטיחים חורף קרב ואיתו התכרבלות והאזנה לטבע.

מה שבטוח, אצלך הרומנטיקה היא מחזורית בהחלט....

גם, אבל דווקא הפרספקטיבה של ארנון מדברת אלי.
הציפורים הנודדות חולפות, שוב (דגש על ה'שוב'), השמש מדרימה, שוב, הבילוי המוחצן בים מפנה מקום לבילוי אינטימי, שוב.
כל ה-שוב הזה, מביא אותי פעמים רבות לחשוב שמצד אחד עברה לה שנה, שנה מתוך ההקצבה שקיבלנו ומצד שני, השנה שלי בעצם מורכבת מאותה המחזוריות שאנו חוצים. לרגע זה געגוע, לרגע סיפוק.

יש לי הרגשה שאתה יותר עצוב ממסופק. מתרגש עלייך, עלינו משבר?

.... לא.. בעיקר מרגיש מלאות.

אני מאמינה לך. רוב הזמן אתה חי את החיים במלואם..
אני מתבוננת בך ומשתאה, בעיקר מקנאה, איך למרות העבר, אתה יודע מאוד להיות בהווה.
אני, שאת מרבית החוויות בחיי לא זוכרת, די תקועה עכשיו עם הבלחי זיכרון מהעבר.

אני מקווה שאת לפחות זוכרת את הפעם ההיא שאספתי עלי שלכת בסנטרל פארק כדי להכין לך רגע רומנטי ונעצרתי בגללם במכס על הכנסת "דברי חקלאות"...

כמובן זוכרת. זוכרת בגלל שאתה לא העבר שלי. אתה תמיד ההווה שלי.

כשהתקרבתי לחציית השביעית הרמזור התחלף לפתע לאדום ולרגע היססתי, אבל כעכבר מטרופולין מנוסה מיד ניצלתי את הירוק שפונה מערבה על ה-57 וכך מצאתי את עצמי הולך אחרי שמלה שחורה קצרה והדוקה סביב ישבן עסיסי שחשפה זוג רגליים מעוצבות בתוך נעלי עקב מתאימות.
ועוד אני תוהה איזה מרחק ניתן לגמוע בצעידת דוגמניות שכזו ומה מצב כפות הרגליים בסיום יום שכזה, נזכרתי איך בעצם התחיל היום שלי.

בחמישי בבוקר התעוררתי במילניום לתוך ערפל דכדוכי. מסוג העננות החמקמקה הדומה לעשן הנפלט מארובת תחנת הכוח, שנראה ברור ומרוכז בתחילת דרכו, נוסק אנכי לשמיים הכחולים ואז מנמיך ונמהל בערמומיות ללא סימנים מזהים. בעצם, אתה יודע שחדרת לתוכו רק כשהריח הצורב גורם לך להתעטש.
גם ארוחת הבוקר המפנקת ברד פליים וצינת הבוקר שבתחתית השדרה השישית לא העבירו את העכירות.

ידעתי שבמצבים כאלה עלי לנוע.

חיכיתי שיתחמם קצת ויצאתי לרוץ סביב הסנטרל פארק.
די מהר חל הניתוק מהגוף הרץ והמחשבות החלו להתבהר.

12 הק"מ הסתיימו לפתע כשראיתי נקודה שחורה מתקרבת במהירות לכיווני מצד שמאל למעלה ובאינסטינקט של טייס קרב מנעתי מהיונה הפרועה התנגשות חזיתית במצח המיוזע.

כעוס עקבתי אחריה עד לנחיתה ואז ראיתי בין השיחים שובל צח של שמלת כלה מהודרת.

כשעצרתי להתבונן באטרקציה המתחוללת הבנתי שאינני היחידי.
הזוג הנאה והצעיר שעשה את דרכו בנחת לעבר סלע שהתרומם לצד השביל גרם לכולם לעצור את נשימתם.

ואז, כשניצבו בראש הסלע, התגלה יופיים של הזוג.
הוא בחליפה מאופקת שהדגישה את הגוף הספורטיבי והיא שטנית מתולתלת בשמלת סטרפלס צחה שהסתיימה בשובל שנגרר על השביל.
לאחר שהתייצבו הוא אחז במותניה והיא כרכה את זרועה על כתפו ספק נשענת ספק אוחזת והתחברו לנשיקה ממושכת. עוד איחוד שיוצא לדרך החיים.

כשדמעות מבוכה עמדו בעיני שמעתי רחש קל מתחתי וכשהסטתי את המבט למטה הדמעה זלגה לה ומבעד למסך הרטיבות, ראיתי סנאי עומד זקוף ומביט בפליאה לגן העצום שעצר מלכת.
פרוות החורף הרכה שלו הייתה נפוחה כמזמינה ליטוף. הזנב המפואר שבדרך כלל נע בעצבנות היה מקומר ודומם.
ואז, כשהזום התרחק מעט מקצוות שיער הזנב הבחנתי במצע המדהים שעליו עמד הסנאי.
פסיפס או פאזל של עלי אדר שנחו על הקרקע בשלל צבעים מרהיב כעוד ציור גאוני של מריוס קורנליס אשר.
הכתום העז והסגול בלטו על רקע הצהוב הבוהק. היו גם כמה ירקרקים.
פעור פה המשכתי להביט בעוצמת הטבע הנערך לחורף. המבט עלה לעצים שמסביב ולפתע ראיתי את חגיגת הצבעוניות שבעצם הייתה שם כל הזמן.
כן, הקיץ האינדיאני האמריקאי כאן כי זה אמצע אוקטובר.

בואו של הקור והידיעה שבקרוב לא תהייה שמש גורמים להאטת אספקת הכלורופיל לעלים והפיגמנטים האדומים והחומים שהיו שם כל הזמן, כסוללה רזרבית, ממשיכים לספק את שאריות האנרגיה לעלה לפני שינשור לקרקע כדי לשמש מצע לצמיחה של שנה הבאה.
כאילו שהטבע נערך לחורף בגאון של הפקה צבעונית מרהיבה.
העצים נפרדים מהעלים הנאמנים בחגיגיות ומסמנים לאדון חורף שנסתיימו ההכנות לקור הצפוי.

ואז הבנתי את מקור עננת הבוקר.
כן, זה יום ההולדת שלי שחל כבר לפני כעשרה ימים.

בובי נתנה לי כמתנה טיפול הידרו-תרפי שהתפתח לחוויה חזקה.
במהלך הריחוף במים חשתי שוב כתינוק וזלגו לי דמעות.
כילד, החרדות החלו כשבוע לפני היום השנוא ושיא המבוכה היה כשאבא שלי הצהיר בפתיחת כל יומולדת שהוא האבא היחידי שעזב את בית החולים בכעס משום שקיווה לבת ונולד לו בן! והמשיך וסיפר, שעד גיל שלוש לא סיפרו לי את השיער כדי ליהנות קצת מתלתלים....
רק לפני כשלוש שנים פוצח העיוות וקיוויתי שנגמלתי מחרדות אותו יום אך כנראה שטרם הסתיים התהליך.

וכאן, בסנטרל פארק, התקנאתי בעצים החוגגים בעוצמה מרהיבה התחדשות וצמיחה לא מותנית בכל שנה.
בכל שנה, באביב התפרצות הפריחה, האבקנים שבאוויר והניצנים הטריים ובסתיו צבעוניות העלים הנושרים.
נכון, צריך לשרוד את החורף אבל יש למה לצפות.

והעץ שלי? העלים רק הופכים אפורים יותר, אלו שנשרו לא יצמחו שוב ואת מקומם יורשים קמטים.
הסירוב לתחושת המדרון דומה למסעו של משה בתיבה.
לזרם יש כיוון ברור, אולם אתה משקיע במבטי חיפוש כי לעולם אינך יכול לדעת היכן תמתין לך בתיה שתמשה אותך לבית המלך.

נעלי העקב נכנסו לחנות וההומלס שרבץ ליד הפתח חייך לעברי חיוך נטול שיניים אך בעיינים בורקות ואני בלב, הודיתי ליונה הנועזת.

 

התנועה לשחרור הגישה
להתרגל כל פעם מחדש

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
רביעי, 26 ספטמבר 2018

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד