עגל הזהב

עגל הזהב
גרפיקה: מיקי סוויד

לפני כמה חודשים מיקי קרא לנו להתעורר ולהביט על עצמנו.
מיקי, אשר גברוקלין שבארצות הברית ומנהל שם סטודיו לעיצוב, רואה אולי דברים שנראים אחרת כאן.

או לא?

מדברים על זה...

שוב הציניות המכאיבה של מיקי. הפעם היא מכאיבה כפליים, כי אפילו עגל זהב אין לנו.
יש עדר, מוכה, חבול, שמקבל עליו את גזר הדין ולא נוקף אצבע כדי לשנות את המציאות.
בני ישראל יצרו להם עגל זהב כי הם רצו "אלוהים מוחשי".
לנו אין אפילו את הכמיהה הזו. הפכנו קהי חושים ואם כבר, אז לכל אחד יש את עגל הזהב שלו.

אני דווקא חושב שמיקי מצביע על מגמה בה גופים חזקים מושכים אותנו דרך האינטרסים האישיים, אפרופו "לכל אחד יש את עגל הזהב שלו", כאשר בסופו של דבר הכל ריק מתוכן.
לכאורה כולנו רוצים כיוון, עצמה קהילתית ובטחון, אבל האינטרס האישי מנצח - ומנוצל.

אני לא יודעת מה הרגישו בני ישראל, כאשר דרשו מאהרון לבנות להם פסל, אך אני רוצה לחשוב שהם בסך הכל ביקשו להם דרך וכיוון.
הם פחדו!
אבל לפחות הפחד הניע אותם לעשות מעשה.
אנחנו, ערב בחירות, משותקים, מבולבלים, צפים.
אותנו, אפילו הפחד כבר לא מניע. שכחנו איך להקשיב לקול הפנימי שלנו.
אין לנו עגל, אין לנו אלוהים ואנו מתנהלים כאילו הכל בסדר כאן.
"תרקדו תרקדו" אומר מיקי ואני לא יכולה שלא להזדהות עם הבוז המופגן הזה.

אני מסכים איתך שרובנו לא לוקחים היום אחריות ולא קמים ועושים מעשה, אם כי מבט אוביקטיבי, ככל שניתן, על הרשימות המתמודדות, מגלה אחרי סינון המפלגות הוותיקות ולצערי די מאוסות, קבוצה של אזרחים שכן החליטו לקחת את הגורל בידיים, למרות הסיכוי הכל כך נמוך להגיע לעמדת השפעה.
יש כאלו שמזלזלים במפלגות הקטנטנות, שקוראים להן "מפלגות סקטוריאליות", אבל אני כן רואה בזה תקווה של לקיחת אחריות ורצון לשנות ולהוביל, דווקא מתוך אמונה ולא רק מתוך אינטרס כלכלי, אם בכלל.
אני חושב שבמקום ללכת לכיוון של יאוש קולקטיבי, את הקריאה הצינית של מיקי צריך לנצל כל אחד לרגע של התבוננות פנימה. לא להצביע על "אנחנו" או "עליהם".

בני ישראל שלמו מחיר כבד על כך שאבדו את הדרך והאמונה והנה אנו כאן, שלושת אלפים ומאתיים שנים אחרי, בלי דרך וכנראה שלא שלמנו מחיר מספיק כבד.
יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור במדבר החברתי שלנו ומחיר כבד לשלם על הנהירה אחר עגל הזהב, במשמעות המודרנית שלו.
כל עוד יש זקנים שסובלים, כל עוד יש רדיפה גזענית, כל עוד יש ילדים מתחת לקו העוני, כל עוד יש ניצול ילדים וחלשים, כל עוד יש סגידה לחומר שמוביל לאי-צדק חברתי - מבחינתי אנחנו עדיין במדבר.

תוך כדי שיחתנו, אני חושב שלהכות באינטרס הכלכלי המוביל, דווקא מזין את עגל הזהב ומעצים את השפעתו.
האתגר הגדול שלנו הוא לא "צדק חברתי", אלא סדר עדיפות לאומי שכולל היבטים שהצד הכלכלי הוא רק תוצאה של ניהולם.
אני חושב שבמקום לתקוף את בעלי ההון המובילים את האינטרסנטים, צריך להשקיע את כל המאמץ בהעצמת ילדנו, בחינוך, בקשרים הקהילתיים והדגשת הערבות שבהם. אני חושב שצריך להשקיע במסר שמעצים את החינוך על פני הבטחון. צריך להשקיע במסר שמעצים את לקיחת האחריות הקהילתית והעבודה היצרנית על פני הגות, תורה ותלות חד-צדדית בשאר החברה.
השקעה במסרים קונסקרוטיביים אלו, תסמן לנו דרך אמיתית, כיוון ובסופו של דבר תגבש אמונה שמובילה אותנו בדרך של זהב.

האופטימיות שלך - זהב...

דרג את הרשום בבלוג זה:
חודש INTO מובטלת
מובטלת!

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
שני, 23 אפריל 2018

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד