סוקומוויט ציקן פרייד רייס

סוקומוויט ציקן פרייד רייס

דווקא הניתוק מהמציאות, דרך התנהלותו של ארנון בבנגקוק עם צוות הטיסה שלו על רקע ארוחה תאילנדית עשירה, מביאים לפרספקטיבה נוגעת, אפילו צובטת.

הערת מערכת: לא חייבים להבין את כל המושגים בהם משתמש ארנון - ביטויים ושמות בתאילנדית או אנגלית הכתובים בעברית, אולם מי שרוצה לצלול לגמרי לנפשו של ארנון, יכול להעביר מעליהם את העכבר ולקבל פירוש.

מדברים על זה...

איזו פרספקטיבה צורבת. הטיסות שלנו שמנתקות אותנו כל שבוע מחדש מהמציאות היום יומית בה אנו חיים, נתפשות על ידי רבים כ"בריחה" וכ"חופש", אבל למעשה הן מביאות אותנו, לפחות אלו שלא מדחיקים או לא מסוגלים להדחיק, להסתכל על הפרטים הקטנים שיוצרים את התמונה הגדולה בה יש כל הזמן התמודדות.

בפרספקטיבה הזו, מתקבל דגש רב לגעגועים למה שהוא רק שלנו. ליצירה, לילדים, לזוגיות.
געגועים כשזה טוב או כשזה רחוק, תסכול כאשר זה לא כמו שרצינו.

אתה יכול לנסות לפשט לי את הפרספקטיבה הזו, שאתה מזדהה איתה אצל ארנון?

כן.
בתוך תהליך ניתוק הזוגיות, חווים פרידה מיצירה משותפת ואישית רבת שנים, מבכים אבדן תשוקה ואולי מברכים על תשוקה חדשה, מתמודדים עם פחדים של שבירת מסגרת משפחתית, מתלבטים איך נכון לתקשר.
כל אלו מקבלים זווית התבוננות רחבה ושונה וכמובן גם דגש רב, כאשר ארנון מסתכל על אלו דרך ההתנהלות בבנגקוק, בה יצירה וייצריות מקבלים משקל רב, בה חומריות נתפשת קצת אחרת, בה טכנולוגיה משתלטת במהירות על תרבות עתיקה.
מעל כל אלו, הטיסה בנתיב והשעות המיוחדות - מעל אוקיינוסים, יבשות, הים האדום, חוויית זריחה מעל אילת עם הכניסה לישראל - מעניקים נופך נוסף של הגות ועומק הכלה.

דווקא הצלילה עמוקה הזו של ארנון וגם שלך, עוררה אצלי כמיהה לפשטות.
לא שאני לא מכירה את המושג הזה היכרות אישית, כי גם אני נמנית על אלה שמרגישים חשופים כמעט בכל רגע נתון ומעבירים דרך מסננת אישית עם רשת צפופה מאוד, כל חוויה, אינטראקציה או מקום.
הייתי רוצה ללמוד להיות בחוויה, נטולת רזולוציות אישיות או משקל עודף וכבד.
להיות, אבל בלי פרספקטיבה.
רק להיות. נראה לי שיש במקום הזה הרבה יופי.

יש כאלו שנגיעה קלה בהם מדגדגת אותם עד דמעות ויש כאלו שנשארים אדישים לאצבעות. גם אצל אלו וגם אצל אלו, זה לא בשליטה.
כך גם האסוציאציות למשמע משפטים והיתקלות במצבי היום יום.
לפעמים זה יוצר עושר ועניין, לפעמים באמת מעייף.
דווקא מהמקום הזה, מעניין איך בתוך ההתמודדות הכל כך אישית, ארנון "נזרק" למחשבות על התהליך שאנו עוברים עם טכנולוגיית התקשורת והדפוסים החדשים שנוצרים בה...

עם התהליך הזה אני מזדהה בקלות.
ושוב, זה משאיר אותי עם הגעגוע לפשטות שהיתה פעם וגם אם נקרא לה מורכבות, לפחות בלי התוספת של כבלי הטכנולוגיה שרק מוסיפים רעש מעבר לזה הקיים.
במחשבה עמוקה יותר, אולי אני סתם מאשימה את כל העולם ואשתו.
הרי האישיות הרגישה של כל אחד מאיתנו יכולה לקבל פרספקטיבה גם מעלה שצנח לו משיח באמצע המדבר. ככה זה, אתה אסיר של אישיותך.
מי פחות מי יותר.
וברגע זה, לא אכפת לי להיות קצת באזור האוטיזם.

יש ימים שאני מייחל לזה...


כשנפתחה דלת המעלית בתנועה חלקה, איטית ושקטה קידמה את פנינו פקידת הקבלה היפה ותוך שהיא מצמידה את ידיה ומשתחווה קלות פלטה גניחה משתקת של {tip ברכת שלום מתנגנת בתאילנדית}סאדיקאאאאה .....{/tip} אבל הפנטזיות נגדעו מהר כי ביציאה מ{tip מלון קונרד (התאילנדים לא מבטאים רייש)}קונלד{/tip} קידם את פנינו מונסון שוטף, מנקה את הפיח מגגוני הדוכנים לטיפות ענק הנושרות ישירות לרווח שבין החולצה והצוואר ומייד מקררות את המוח לחום הנכון.
הקינוח שלאחר {tip פירות ים}הסי פוד{/tip} של הערב הראשון היה {tip מסאג' עם שמן אשר מבוצע בתאילנד בעירום מלא}אויל מסאג'{/tip} שהסתיים ללא {tip ברוב המקומות המעסות מציעות עוד חלק במסאג' בעל אופי מיני}אקסטרא{/tip} למרות ניסיונות החימום העקשניים של המלוכסנת המתוקה.
למחרת יצאנו ל"{tip Mango Tree Restaurante}מנגו טרי לסטולנט{/tip}" ועוד לפני שהגיעו ה{tip עוף מאודה בעלי בננה - מנה תאילנדית קלאסית}סטימד צ'יקן אין בננה ליף{/tip}, דן ושחר התחילו להחליף חוויות מקניות היום.
דן מוביל על שחר באיבזור הבית במספר חודשים.
כצוות אוויר אופייניים, כל שייבה זוכה למחקר מעמיק ואחר כך גם כל בעל מקצוע.
בסיס הנתונים כולל הפקת לקחים מדורות קודמים של קצינים ראשונים שברבות הימים הפכו לקברניטים. ממש כמו האינדיאנים סביב המדורה.
וכך, הם יושבים מולי עם יהודה שגם הוא ביצע שיפוץ לאחרונה והערב החליטו להתמקד בגופי תאורה.
וככל שהאנליזות יורדות ליותר פרטים, אצלי מדד הקריזה עולה יותר.
כמה השקעתי בבית שלנו. בית החלומות שלי.
פסגת רשת האידאלים שבנו אותי.
תכנון, מחשבה, אנרגיה ואת הרוב אפילו ביצעתי בעצמי.
דלת כניסה ענקית ומפוארת מעץ גושני, שולחן מטבח ייחודי מרוצף בלטות שהזמנתי במיוחד ביפו, שולחן סלון וכל מיטות הילדים והמיטה הזוגית...
"העתק של בית לנגה" נהגתי להתפאר בפני כולם.
שילוב של סגנון טמפלרי עם נגיעה ים תיכונית.
כן, כמה בתים ראינו בארץ ואפילו הרחקנו עד יוון. כמה תמונות צולמו ללמוד את השפה התכנונית. כמה מאבקים עם המהנדס והארכיטקט ליוו את המדרכה המיוחדת בכניסה שנבנתה בהשראת הטאג' מאהאל.
בחודש האחרון לפרויקט לקחתי חופש והייתי חלק מצוות הפועלים משש בבוקר עד חצות.
והקן החדש והמושלם היה מוכן בזמן. פאר היצירה.
דן התפלא כשביקשתי שה{tip מרק הדגל התאילנדי - מרק פירות ים חמוץ חריף}טום יאם קונג{/tip} יהיה {tip חריף}הוט{/tip}.
לא יהיה לך חריף מדי? שאל.
ואני, הייתי זקוק להסוואה ללחות שהחלה להצטבר.
טרפתי את המרק בשקיקה ואגלי הזיעה שנטפו מהקרקפת החלקה אפשרו לי לנגב גם את העיניים.
כשהגיע ה{tip אורז מטוגן עם אננס}פיינאפל פרייד רייס{/tip} החבורה הייתה שקועה בדיון על מערכת החימום המיטבית ואז הפטרתי שאין כמו חימום תת ריצפתי כי זה מאפשר ללכת בחורף עם טי שירט בכל הבית ויצאתי להפסקת סיגריה בחוץ.
הייתי חייב להירגע קצת.
בחוץ קידמה את פני להקת המסעדה בהרכב תאילנדי מסורתי, מנגנים סולמות פנטטוניים מונוטוניים צורמניים.
ישבו על העקבים ללא תנועה וללא הבעה על הפנים. מין תיבת נגינה אנושית המנגנת תקליט שחוק.
זה הזכיר לי את התנועות המכניות של המלוכסנת מהאויל מסאג' והתמלאתי קנאה בשחר ואיל שבכזו רצינות עמוקה דנים בכובד ראש בעובי של ה{tip טבעת אטימה מגומי לברזים}פקונג{/tip} תוצרת גוהר שרכשו לאחרונה בבה אג' ווה בפריז.
אני כנראה לעולם לא אדע באיזו קומה ב{tip מרכז הקניות למחשבים וטכנולוגיה המפורסם ביותר בבנגקוק}פאן-טיפ{/tip} ניתן לרכוש כרטיס זיכרון למחשב כף יד שעוד לא יצא... כשרציתי לחזור לשולחן נזכרתי בגיחת הבוקר לצ'יינה טאון ובמתקן הפלאפונים.
בדיוק לפי ההנחיות של דן מצאתי אותו בקומה הרביעית של מרכז דוכנים של פלאפונים.
כמו שוק ירקות ופירות אלא שעל המדפים היו מונחים פלאפונים וכל קרביהם מפוזרים בערימות.
גם ההתמקחות הזכירה את השוק.
לאחר שהקטנה שברה את המסך בפעם השנייה החלטתי להיעזר בעצות הצוות ולתקן אצל הסיני.
כשסיגריה משתרבבת מפיו, לבוש גופיה סמרטוטית הוא הציץ לעברי מבעד לערמת גופות המכשירים המפורקים, הניח את חמגשית האורז לצד המלחם וחייך בהבנה.
חצי שעה סימן באצבעות, {tip ארבעים ושמונה שקלים}400 באט{/tip}.
בנחת, ביד שמאל, אוחז בצ'ופ סטיקס שיגר לפה פתיתי אורז מתוך קערת הפלסטיק ובציפורן המוארכת של אגודל ימין, בין שאכטה לשאכטה, פירק לגורמים את פאר היצירה האחרון של מוטורולה.
אלפי שנות טכנולוגיה הוכנעו בזלזול לציפורן במידה הנכונה.
אצלנו טכנאי עובר הכשרה ממושכת ומתפעל שורה של מכשירים מתוחכמים וכאן כנראה שיש חוקים אחרים. כמות הידע האנושי הצבורה בכל ג'וק ממש לא השפיעה על הסיני והאורז שלו.
כשחזרתי לשולחן סיפרתי על הסיני והצוות היה גאה על עוד ניצחון שלהם על מערכות התקשורת הגזלניות שלנו. התגברתי על ה{tip הבירה התאילנדית הכי מפורסמת}סינגה{/tip} הנוספת וצעדתי לתוך המושב האחורי של המונית.
בדרך החלו להתגבב להן המילים.

תארו לכם את היום
שבו נוכל לראות את
גלקסייות הווירלס
הרי היינו מרגישים די הלפלס
מוקפים רשתות וירטואליות
כממתינים להכרעת הדייג
מצטרפים לעוד הי ספיד יוזר
ובונים עוד פסוורד
אבל בעצם
סובלים מסטטוס טאצ'לס
סובבים ליד דור חניכי
ביל גיטס
שאת הרגש מנפץ
נוער מצ'וטט במרחבי ההקלדה
שבנגיעות האגודל
משביע את הרעב לביטים מרגשים
מנוון את השפה והפה
ככלי שנועד רק לאכול
והחיים זורמים ללא קול
שפה של אצבעות
והקולות נשארים באינטר....
והסלולרי רק
מכווץ את תאי המוח
ואני יודע
שקרני השמש חודרות
רק צריך להפנות אליהן מבט
ועוד יום עבר

בפינת {tip שני רחובות מצתלבים בבנגקוק}סוקומוויט ורג'דמרי{/tip}

בדרך חזור, כשיצאתי למנוחה, הדיילות החשיכו את הביזנס ושמחתי שיש לי כשעתיים לנוח.
לפי המסך הגדול מתקרבים לחוף המזרחי של הודו. ואני בדרך לעוד משפט.
הולך לדון בגבולות יבשת החופש שלי.
חושש שזה יסתיים באי קטן.
זקוק להרבה השגחה של מורה הדרך הגדול כדי שזה יסתיים באי אפשר.
לו יכולתי לקחת איתי את דן או שחר. הם ללא ספק ידעו מתי כדאי לפדות את קרן ההשתלמות לעומת הגדלת החלק של החיסכון בביטוח חיים.

כן, אבא הורה לי להפסיק להיות תמים.
זה הרי כה פשוט.
קמים בבוקר, שוטפים את שאריות האוייל שלא נספג ופוסעים החוצה לעולם נטולי תמימות וחדורי בקיאות בכל הפרטים שמעולם לא עניינו אותי.
יכול להיות שהאוניברסיטה הזו הייתה פתוחה אבל אני כנראה הייתי חולה.

כשעצמתי את העיניים נזכרתי באישונים הגדולים של הקטנה כשמביטה בי לפני שנרדמת, שמסמנים לי את החרדה העמוקה שבה היא נמצאת כבר היום כצופה את הבאות.
הם כן חדלו לי את התמימות.
ברור לי שיכעסו עלי.
אני יצאתי והיא נשארה עם פאר היצירה.
אולי יסלחו מעט אם יהיה להם נחמד אצלי. לפחות יקבלו אבא קל יותר.
טיפות הגשם בגובה שלושים וחמש אלף מעל האוקיינוס ההודי נשמעות נוקשות על דופן המטוס בקצב מונוטוני עם הפוגות קלות כרומזות שישנם לחנים במנגינת הטבע שאנו עוד רחוקים מלהבין.
זה נהיה גדול עלי לעכשיו.
הולך לישון קצת. לא ברור אם אירדם. {tip תודה בתאילנדית}קאפ קון קאההההה{/tip}.

ארבע חמישים בבוקר.כל בלייני אילת כבר ישנים מתחתינו.
מעל קו החושך הופיע כתום עז של זריחה המתחלף לכתום עדין עד סגול כהה ושוב חושך וכוכבים.
יום חדש עומד לזרוח על החצי הזה של כדור הארץ.
ואני לאחר הרבה כוסות של נס בלי חלב, אחד סוכר, אלך לנוח לקראת הבוקר.
עוד מפגש איתה שם.
ההנמכה מאטה את קצב הזריחה. כאילו נמלטים שוב לחשיכה.
מקווה שאוכל לשלוט כך גם במהלך החדרת האור לכל אותם נושאים אפלים שיעלו במשפט.

דרג את הרשום בבלוג זה:
ווינטרזאובר - קסם החורף
חודש INTO מובטלת

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
שבת, 21 אוקטובר 2017

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד