יד ימינו

יד ימינו

טריטוריות זה שם המשחק
בזוגיות שפויה יש סדר. לכל אחד יש טריטוריה.
כששניים מבינים את זה, החיים ביחד וליד הרבה יותר שלמים ורגועים.

מה קורה כשאחד מבני הזוג נדרש לעבור את הגבול. רונית היתה שם וחזרה כדי לספר...

מדברים על זה...

הפוסט הזה הוא התגשמות כל סיוטיי: פריצת טריטוריות, יציאה מאזורי הנוחות, הגדרה של מרחבים אישיים אנרכיה, כאוס! הצילו!!! אמאל'ה!!! עמנואל , תשבע לי שבין כל עשרות הביטוחים שאתה מבוטח בהם, דאגת שיהיה סעיף של סעד בבית, וכשאני אומרת סעד אני מתכוונת למישהו שיבצע את מטלות הטריטוריה שלך, אם חלילה תקרע לך איזושהי רצועה חיונית בזוגיותנו המוגדרת.

להזכיר לך שכבר חווינו סיטואציה בה הייתי גם יד ימינך וגם ידך השמאלית ואפילו שם לא עצרנו? דווקא בפעמים שנראה לך שהטריטוריות שלנו התערבבו עד לכדי כתם גואש אפור, את נזכרת באותם רגעים וצוברת שוב גובה ממנו שוב אפשר להבחין בפרטים..

אז זהו, יחי ההבדל הקטן. אני חוששת מכך שאצטרך להיות יד ימינך. אז תגלה את מה שאני מזמן כבר יודעת: יש לי שתי ידיים שמאליות!
אבל, בוא נשים לרגע את ההומור השחור בצד, יש לי שאלה חשובה: אתה בעד אזורי נוחות מוגדרים? אתה יודע מהם הטריטוריות הבלעדיות שלך ושלי? בוחן פתע!

אופס... אני מזהה כאן (שוב) מלכודת...

נו, באמת אם תודה שאתה אחראי על הכנת המזון בבית, טיפול בתקלות טכניות, והכנת מצגות מורכבות לילדה, אתה מפחד שזה יקבע את זה סופית? יש לך איזושהי פנטזיה מופרעת שיום אחד אני אפרוץ בסערה למטבח ולא אצא משם?

כל אלו נראים יותר מידי מובנים מאליהם וגם מזמן הגדרנו וקיבלנו אותם (נכון??) כך שאין כאן בעיות אגו וספק לגבי טריטוריה.
אבל, דווקא עלה לי בראש שאפשר לאמץ את התובנות של רונית ולפתור את אחת הנקודות הרגישות בכל זוגיות: ציפיות.
בואי נגיד, שאת הטריטוריה של עצמך. עכשיו, את רק צריכה להגיד לי מה לעשות איתך ואני, בתוך יד ימינך, אעשה. אם נקבל את זה כנקודת מוצא להתנהלות בריאה של הפרדת רשויות וביצוע, נחסוך עגמת נפש רבה...

אתה מבלבל אותי כאן עם פילוסופיה עמוקה ויש לי חשד שזה רק בגלל שהחיים (טפו, טפו) לא אירגנו לך להיות תלוי בי. כל מה שאני רוצה לדעת זה האם נוח לך באזור הנוחות שלך?

נוח, נוח. אבל אל תתחמקי מהרעיון שהעליתי: אני יד ימינך באיזור הנוחות שלך - את עצמך. את תגידי בדיוק מה את רוצה ואני אעשה. ככה לא נצטרך להתמודד עם "ציפיתי שתחשוב על זה..." ואז עם אכזבות וכך הלאה...

אין בעיה, רק שתדע שזה קצת מתנגש עם אזור נוחות נוסף שלי .האזור בו אני שומרת לעצמי את הזכות להתלונן ולהתאכזב בגלל דברים שלא עשית. ככה זה עם אזורי נוחות, נוח בהם.

"אמא כבר מזמן לא כתבת פוסט" העלה בני הצעיר, להלן ג'וניור ב. (יש גם את אחיו הבכור, היררכיה זה דבר חשוב כמו שקוראי הפוסט יגלו), נושא טעון בארוחת יום שישי המפגישה אחת לשבוע את רוב המולקולות המשפחתיות שלנו.

"כתבתי שניים אבל מערכת "שטעים" לא פרסמה... אחד היה חושפני מדי, השני דכאוני מדי..."

"היה לנו דווקא בשבוע שעבר רעיון" נזכרה ש. זוגתו שתחיה של ג'וניור א'. והיא צודקת, באמת היה רעיון שמיד הופרש לתיקייה הוירטואלית של "פוסטים שאפשר לכתוב" אבל לא הצלחנו להיזכר ברעיון המצוין שהיה לנו וככה זה עם העולם הווירטואלי, כמו גרביים במכונת הכביסה, הם פשוט נעלמים לחור שחור.

"אז תכתבי על זה" טענו המולקולות המשפחתיות והצביעו על ידו התלויה על מנשא יוקרתי של החזק המשפחתי. "תכתבי על איך אתם מאז שזה קרה".

"נו טוף" הפטרתי במבטא פולני-אשכנזי שהולך ומשתלט על דיבורי לאחרונה (כן, יש פינה חשוכה פרטית שבה אני יכולה להתבטא בחופשיות, לא לדאוג).
"נו טוף, מחר - אני - מתיישבת - כותבת - פוסט על הפיכתי ליד ימינו של החזק או במילים אחרות, איך הפכנו סוף סוף לבשר אחד אחרי 29 שנות היותנו זוג".

ג'וניורית א' אומרת שהיא בטראומה ממה שקורה. כמעט 20 שנה שהיא יודעת שיש הפרדת רשויות מוחלטת בממלכה בה נולדה. אמא ואבא חיים בזוגיות מופלאה כל עוד הם לא חודרים אחד/ת לטריטוריה של השני/ה. ככה היא למדה, ככה היא קלטה, ככה הבינה שזוגיות אמורה להיות, להצליח, לשגשג ולפרוח.
רשויות נפרדות וסמכויות ברורות כאמור, הן המפתח המרכזי להצלחת הממלכה. לְמה הכוונה, שואל הקורא הגדל באנרכיה זו או אחרת? אז הנה כמה דוגמאות:

"הילדה נראית עצובה, אולי כדאי שתדברי איתה..." מגלה החזק רגישות ומיד מְפַנה את המרחב למי שאמונה בבית על שיחות הנפש.

"נגמר העוף, צריך להכין שניצלים, לא רוצה שיאכלו מאמא-עוף" מבהירה כותבת פוסט זה לחזק שהיא מאד מודעת לבריאות הילדים אבל אין לה מושג עד עצם היום הזה מה בא קודם בהכנת השניצל, הביצה או פירורי הלחם.

"היא בועדת קליטת משפחות" לבית הספר של הילדים, "הוא בועדת כספים". היא תתקשר אליו לוושינגטון כשיפרצו לרכב לברר מי לעזאזל חברת הליסינג והוא יתקשר אליה לבדוק איזו משחה כדאי למרוח על יד פצועה... היא תנהל שיחה על הילדים, נכדים, דודים, אחיינים והחיים בכלל במפגשים משפחתיים. הוא יתקן את המחשב, יבדוק באותה עת את המדפסת או לחילופין יאתר את הפעוט התורן וישתעשע איתו כשאנחנו מתארחים. אם, לחילופין, אנחנו מארחים, הוא יאפה, יבשל, יסדר את המדיח ויגיש תה.

וזה עובד לא רע, יש לי לא מעט להגיד בזכות התנהלות בתוך טריטוריות ברורות תוך מתן כבוד למרחב של האחר.
יותר מזה, אני רוצה לנצל את הבמה הזאת ולצאת קצת (הרבה) נגד המלצת הקואצ'רים האישיים "לצאת מאזור הנוחות שלך".
למה לי בדיוק לעשות את זה אם זה עובד כל כך טוב?
ומה אם אזור הנוחות הוא גם זה ששומר עלינו מפני הרפתקאות מסוכנות הרות אסון?
לי נדמה שאנחנו יוצאים לא מאזורי נוחות באמת אלא מאזורים שכבר הפסיקו לשרת אותנו והם לא באמת כאלה נוחים כמו שאנחנו מספרים לעצמנו.

ושלא במפתיע, יש לי דוגמה מצוינת לסכנה ותוצאה הרת גורל של אדם שלקח החלטה לצאת מאזור הנוחות שלו:

חג פסח, עוד ליל סדר תודה לאל עבר בשלום עם מינימום פגיעות בנפש.
השמש כבר בצהרי היום ואני מתעמקת עם הספר האחרון של מירה מגן על ערסל המתוח בין שני עצי אלון ביער הפרטי של גיסתי היקרה בישוב גלילי.
לידי כוסית עראק שנייה שגיסי מזג, לא קל לעכל את המטעמים וברור לי שהחזק אוטוטו ישקוד על ארוחת צהרים אחרי שכבר חזר מקניות בכפר הסמוך, אז אני כאדם אחראי דואגת לגופי (ונפשי).

לפתע, להפתעתי ושמחתי, מגיע זוגי עם כוס קפה שחור בידו ומבקש להצטרף אלי למנוחה קצרה לפני שיתחיל לבשל.
וזו הייתה הטעות שלו.
לנוח? על ערסל? סתם עם כוס קפה? בצל עצי האלון? כשארוחת הצהרים מחכה להשריה, חיתוך, טיגון, ערבוב, הקפצה, תיבול ושאר פעולות שתיכף תבינו למה פתאום אני מכירה כל כך מקרוב?
אבל לא, ככה זה כשמבקשים לצאת מאזור הנוחות ולעשות אקסטרים.
בעודו מתיישב על ערסל עם כוס הקפה בידו החליק החזק באלגנטיות אל צידו השני של המתקן ונחת בחבטה עזה על סלע שהיה מתחתיו (אמרתי אקסטרים).

"שבר בעצם הבריח ורצועה קרועה" הודיע אורטופד נחמד במיון של בית החולים בנהריה והסביר לאח היעיל שאופטלגין נוזלי לא באמת יעזור ושצריך משהו קצת יותר חזק... לי אגב לא הציעו כלום.

למותר לציין שמדובר בצד ימין, הצד המועדף על ידי החזק ומאותו רגע הביטוי "יד ימינו" קיבל משמעות חדשה בחיי.

בבת אחת מצאתי את עצמי בטריטוריות הבלעדיות אשר באושר רב ויתרתי על התאזרחות חוקית בהן.
זה התחיל מנהיגה במוצאי חג מהצפון עד הבית ומאז כמובן לכל מקום אחר, כשהוא מתאפק לא לתת הוראות על הדרך הספציפית שלדעתו היה כדאי לנהוג בה... מהר מאד מצאתי את עצמי ע' שף הבית.
זה אומר שאני זו שקוצצת, חותכת, מטגנת, מרימה, מסירה, מקלפת, מערבבת, לשה (עושים כאן לחם בייתי) ואפילו מתבלת.

קניות הסופרמרקט הפכו לפעולה מסונכרנת, כשאנחנו צועדים בגאון ברחבי הממלכה שלו והוא אוחז בפתק שנכתב כולו ביד שמאל ומורה: "תביאי, תיקחי, תמצאי, תקני...".
האמת שלפני כמה ימים קיבלתי הרשאה לנסוע לבד "אלו קניות פשוטות, לא צריך אותי". השומר הלבבי למד להכיר אותי ואני כבר יודעת שהמוכרת במעדנייה שקיבלה בדאגה כנה רב את החזק הפצוע, ביחסים כאלה עם כל הלקוחות הקבועים ונרגעתי.

"נו, אז יצאת מאזור הנוחות שלך, לא שווה?"

אז זהו שלא.
אני יד ימינו, לא מוחו ולא תשוקתו ולא אהבתו לבישול וכל מה שקשור בכך. ולכן רבותי וגבירותיי, אין שום סיבה שאצא מאזור הנוחות שלי באמת.
אני שם לגמרי, אוהבת את בישוליו ונהנית מהם מאד. אני שומרת לגמרי על הטריטוריה האמיתית שלו ושלי כאחד. נשמעת להוראותיו כאילו היה GPS והיום אפילו לא שאלתי מה מכינים... הוא מלמד אותי להפריד את העור והשומן המיותר של העוף ואני עוקבת בסבלנות אחר ההוראות, מרוצה שעושה אותם נכון ולא מטרידה את מוחי כהוא זה באיך לבשל, ומה לשים, ומה קודם ומה אחר כך וכמה זמן. תשאלו אותי איך הכנו את הראגו המדהים או את הדג החריף המעלף שאכלנו? שמץ. שמץ של מושג אין לי בדיוק כפי שאין לי שמץ של מושג איך להגיע למקום שהוּבלתי אליו על ידי GPS . ויותר מזה, אין לי דעה. זה לגמרי בסדר מה שירצה ומה שיחליט, אני כאן בתור יד ימין ואני מוכרחה להגיד שיש בזה מנוחה רבה לאדם שרוב הזמן משתמש במוחו וליבו.

אז הכל טוב.
אני יד ימינו, אנחנו נעים ביחד, הוא עושה את מה שהוא טוב בו ואוהב אותו, אני עוזרת ועושה כושר (לא ידעתי כמה כוח צריך כדי ללוש חלות או לחתוך קילו גזרים וסלק) ושמחה על השעות שלנו ביחד, על הקרבה החדשה והלא מוכרת, על האינטימיות שנוצרת בין חיתוך הבזיליקום החדש ששתלנו כמה ימים קודם, לחלות הקלועות שתפחו.

ג'וניורית א' יקרה שלי, את לא טועה. יש הפרדת רשויות ויש טריטוריות וסמכות ברורה בנושאים השונים גם היום. אולי דווקא בגלל זה מתאפשר מה שמתרחש עכשיו. ולא, לא עזבנו את אזורי הנוחות באמת כי יש ערך רב לדעת איפה נוח לך, נוח באמת.

דרג את הרשום בבלוג זה:
אביב הגיע חופש בא
ווינטרזאובר - קסם החורף

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
רביעי, 25 אפריל 2018

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד