אמא מקוונת מטרה

אמא מקוונת מטרה
בלי פאניקה רונית שי קוראת לנו להסיר פוביה אחת מתפריט הפוביות שלנו, ההורים: פוביית האינטרנט וילדינו, אזרחי העולם הווירטואלי.

לא תאמינו מי הסמכות החינוכית עליה היא נשענת...

"לכל ילד יש מחשב משלו? בחדר? והם יושבים שם עם הדלת סגורה? את לא דואגת?"

מדברים על זה...

רק אל תגיד "אמרתי לך"...

אגיד גם אגיד. רונית אומרת בדיוק את מה שאני טוען כבר הרבה זמן. ועכשיו, כשיש לזה אסמכתא בכתובים, אני רגוע.

אתה מכיר אותי, קשה לי להיפרד מפוביות כל כך מהר. האמת היא שהפוביה הזו מתיישבת אצלי על פוביה ותיקה.כל הכפר הגלובלי הזה גורם לי להרגיש כמו חייזרית. זה הזמן להודות: אני לא דג במים! אני אפילו לא יודעת איך צפים..אז איך אני אלמד אותה "לשוט במים"? מלחיץ אותי לראות את בתנו הקטנה מחליקה אצבע בטבעיות כזו על הטלפון ומשתלטת תוך שניות על כל אפליקציה בלי שום פילטר. הלו, את "כיפה אדומה" סירבתי להקריא לה..

הזאבים יהיו שם תמיד ולא תוכלי להגן עליה בכלוב. עדיף ללמד אותה לשפוט ולבחור ואולי אף להדוף את הזאבים.

הלוואי וזה היה כל כך פשוט. אני מבינה שבמלחמה הזו אני לא אנצח, אבל אני מבקשת ארכה. עוד קצת זמן להתרגל, להפנים, אולי אפילו להסתובב קצת בשכונה לבדי. מבטיחה לשחרר...

קחי את הזמן שלך, בלי לחץ, אני בינתיים הולך לבדוק את תשתית האינטרנט בחדר של הילדה!

טוב, האמת היא שכבר מזמן שלא שואלים אותי את השאלות האלו, אולי כי אני מסתובבת עם רביעיית מתבגרים על חגורת מכנסי הג'ינס שלי, מתבגרים שנראים ומתנהגים כיצורים מאד ידידותיים לסביבה ולעצמם ולא כחצי מסוממים - אלימים עד מיזנתרופים שעונים במשפטים בני הברה אחת.

לא, אני לא דואגת.

אחת לשבוע בערך אני מקבלת הזמנה להרצאה מפחידה על מפלצת הפייסבוק, כת האינטרנט ורחמנא ליצלן, משחקי מלחמה במחשב. הורים נטולי שעות שינה מודיעים לילדים שמעכשיו יש מחשב אחד, בסלון... מתחברים לפייסבוק של הנוער ומתעניינים בתוכנות ריגול מתוחכמות.

הלו? לא התבלבלנו? תוכנות ריגול??? אנחנו במלחמה עם הילדים שלנו?

עבורי המחשב הוא קודם כל המחברת והעט של הילדים והוא גם חוסך את האבק והמקום של אנציקלופדיה "מכלל" הישנה והמעצבנת. כמו שלא דרשתי מהילדים לכתוב לפי תור במחברת ועט כך, ברגע שניתן היה כלכלית, כל ילד קיבל את המחשב שלו, כן - לחדר שלו...

הערת ביניים
בבקשה לא לעבוד עד הסוף על הקוראים - מדובר גם בניסיון לא מוצלח להפסיק מריבות על זמן מחשב. ניסיון מאד לא מוצלח כי תמיד יש לילד א' מחשב יותר חדיש מלילד ב' תמיד רבים על מי מדליק את המזגן ומי מכבה... וכשגדלו יש מריבה על מי מקבל את הרכב עם הדלקן... שלא תהיינה אשליות, זה לא מה שיפסיק את המריבות...
והערה להערה:

עכשיו, כשלחצי מהילדים יש לפטופ הם דואגים לשבת במטבח ובסלון איתו, יותר נוח והמקרר יותר קרוב...נודניקים...

המחשב הוא גם מקור מדהים למשחקים דביליים עד מזוויעים ומרתקים עד מצחיקים, אחלה כלי ליצירה (כן!) ופיתוח כישורים שאני לא יודעת איך לקרוא להם.

וכן, האינטרנט ובעיקר הפייסבוק מהווים את השכונה, כמו שהבת שלי פעם הסבירה לי: "אמא, פייס בוק זו השכונה שלי. במקום ללכת ברחוב או להתקשר לכולם מפרסמים הודעה בפייס, פוגשים אנשים שלא התכוונת ללכת אליהם. אבל זה לא במקום להיפגש, אם אני רוצה לראות חברה אני נפגשת איתה".

מי שגדל בשכונה יודע שבשכונה חוטפים מכות לפעמים, יש חרמות על ילדים, יש סמטאות חשוכות... אבל, זה גם מקום מפגש של חבורות, מקום להשלים אחרי ברוגז ולרוץ לשחק, והכי חשוב? מקום מחוץ לבית ההורים...

אז למה אני לא דואגת?

לפני כמה שנים טובות קראתי בספר הוראות חדיש: הגמרא. יש שם הוראות מדויקות ורלוונטיות לחלוטין לכל הורה מבועת מחידושי העולם הזה! קוראים למסכת הזו "חובות האב על הבן" (לאמא לא כותבים הוראות, היא יודעת אותן לבד, זה תמיד היה ככה...) ואני מצטטת:

"דתנו רבנן: הָאָב חייב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ, וְלִפְדּוֹתוֹ, וּלְלַמְּדוֹ תורה, וּלְהַשִּׂיאוֹ אישה, וּלְלַמְּדוֹ אוּמָנוּת ויש אוֹמְרִים אף, לְהַשִׁיטוֹ במים" (מסכת קידושין, דף כט)

כל החלקים של המסכת הזו מעניינים, אבל החלק של הלימודים הוא הקשור לענייננו!

שלוש הוראות יש לנו הקשורות ללימודים:

האחת היא "ללמדו אוּמָנוּת" - שזה אומר ללמד אותו מקצוע. וואלה רעיון חדשני שיגרום לעם היהודי לקרוס... זה גם יפה שלפחות פעם הבינו שמקצוע טוב הוא כזה שיש בתוכו אוֹמָנוּת...

השנייה מעניינת יותר והיא "לְלָמְדוֹ תּוֹרָה". לא מדובר בקריאה וכתיבה, זה מובן מאליו. על האב למסור את ערכי החברה לבנו ("ושיננתם לבניכם", דברים ו', 7) ולתת לו את היכולת והידע ללימוד עצמאי שאינו תלוי באחרים.

אוקי, עד כאן הבנו...

אבל מה זה לעזאזל "לְהַשִׁיטוֹ בַּמָּיִם" ? - כאן זה כבר נעשה מעניין פי כמה. עד עכשיו הלימוד הוא את מה שידוע: מקצוע לפרנסה, ערכי תרבות וּמוּסָר כדי שאפשר יהיה לחיות יחד בחברה. אבל מה עם מה שעוד לא יודעים? מה עם החדש, הנסתר, הלא ידוע?

זה השוס! חכמי הגמרא ממליצים על שיעורי שיט במים. משמעות הדבר היא שאם האב ילמד את בנו לשוט במים (מטפורה, כן? לא רק קונקרטי!), הוא יקנה לו יכולת ובטחון להעז לפנות לתחומים חדשים. עכשיו אתם מבינים למה יש כל כך הרבה חתני פרס נובל יהודים? שלא לדבר על צוקרברג יקירנו?

אז אותי זה מרגיע. בסך הכל מדובר ברעיון ישן וטוב שכבר נוסה בהצלחה המון שנים על ידי לפחות חלק מאבותינו: אנחנו נדרשים, כהורים, ללמד את ילדינו איך לחיות בעולם שיש לנו מעט מאד מושג על איך הוא נראה היום, שלא לדבר על איך הוא ייראה שבוע הבא, בעוד שנה, עשרים שנה... האם נרצה לעורר בהם אימה ומרדנות מסוכנת, או שנעדיף אומץ ואחריות שיאפשרו להם לעלות על ספינתם ולגלות את עולמם שלהם?

ועוד מילה באשר לדאגה...

חושבת שאולי זה נכון לתת לילדים לא רק את הכלים אלא גם את האומץ וגם את היראה הדרושים להם כדי לשוט במי המאה העשרים ואחת. לא אימה, לא חרדה, לא פאניקה מהלא ידוע והבלתי נשלט, אלא את האמונה בעצמם, שידעו ויוכלו לנווט את עצמם בעולם המופלא ואת היראה הדרושה לא פחות, כדי לדעת משהו על גבולותיהם בתוך העולם הזה.

כשקוקי פגשה את בובי
עליי...

פוסטים קשורים

 

תגובות

אורח - מירב שדה בתאריך שלישי, 27 מרס 2012 13:16

בנוגע לאמא מקוונת - הי רונית נהניתי לקרוא את משנתך ואני מסכימה עימה במאה אחוז. ואף אוסיף ואומר שלא רק בנושא המחשב אלא גם בקשר לפוביית הורים לגבי צפייה בטלוויזיה של ילדים יש לי ויכוח קבוע עם הורים על כך. אני ,מעולם לא נבהלתי ונחרדתי מהענין אצל בני כי הבנתי שזוהי מציאת חיינו , שכל השימוש במדיה הוא העולם שלנו. אין מה להילחם בזה. ואין לעשות מזה ענין גדול מול הילדים כי אז "מים גנובים ימתקו" לדעתי יש לשים פחות דגש ולחץ על הגבלת צפייה וזה מתאזן מעצמו עם הגיל. וכמו שיש שקוראים רק ספרי טיסה ומגזינים ויש שקוראים ספרות גבוהה ויש שקוראים שירה. כך גם בנוגע לצפייה בטלוויזיה-הבן שלי פיתח (מתוך מכלול החינוך שקיבל) טעם משלו בנוגע למה שהוא אוהב לראות בטלוויזיה ופועל יוצא מזה הוא פיתח טעם קומי, דרמתי, מוסיקלי, ידיעת אנגלית, ידע כללי ועוד. השימוש במדיות השונות הינו חלק אינטגרלי מהמאה שלנו וזה לא הפיך. אין מה להילחם בזה. ללא ספק אפשר לפתח טעם משובח ויחודי תוך כדי השימוש בזה.מירב שדה

בנוגע לאמא מקוונת - הי רונית נהניתי לקרוא את משנתך ואני מסכימה עימה במאה אחוז. ואף אוסיף ואומר שלא רק בנושא המחשב אלא גם בקשר לפוביית הורים לגבי צפייה בטלוויזיה של ילדים יש לי ויכוח קבוע עם הורים על כך. אני ,מעולם לא נבהלתי ונחרדתי מהענין אצל בני כי הבנתי שזוהי מציאת חיינו , שכל השימוש במדיה הוא העולם שלנו. אין מה להילחם בזה. ואין לעשות מזה ענין גדול מול הילדים כי אז "מים גנובים ימתקו" לדעתי יש לשים פחות דגש ולחץ על הגבלת צפייה וזה מתאזן מעצמו עם הגיל. וכמו שיש שקוראים רק ספרי טיסה ומגזינים ויש שקוראים ספרות גבוהה ויש שקוראים שירה. כך גם בנוגע לצפייה בטלוויזיה-הבן שלי פיתח (מתוך מכלול החינוך שקיבל) טעם משלו בנוגע למה שהוא אוהב לראות בטלוויזיה ופועל יוצא מזה הוא פיתח טעם קומי, דרמתי, מוסיקלי, ידיעת אנגלית, ידע כללי ועוד. השימוש במדיות השונות הינו חלק אינטגרלי מהמאה שלנו וזה לא הפיך. אין מה להילחם בזה. ללא ספק אפשר לפתח טעם משובח ויחודי תוך כדי השימוש בזה.מירב שדה
אורח בתאריך רביעי, 28 מרס 2012 21:37

הי מירב
אני איתך בעניין הטלוויזיה ושמחה שהוספת את זה. כשאני חושבת על כמויות הג'אנק שקראתי כילדה וכנערה, אבל וואו, קראתי, איזו ילדה משכילה... נדמה לי שבעיקר משפט המפתח הוא "מכלול החינוך שקיבל" ולא איסורים ונזיפות על - "שוב ראית שמונה שעות טלוויזיה?" או "מה זה הטופמודל הזה, עוד תהיה לך אנורקסיה מזה..."

הי מירב אני איתך בעניין הטלוויזיה ושמחה שהוספת את זה. כשאני חושבת על כמויות הג'אנק שקראתי כילדה וכנערה, אבל וואו, קראתי, איזו ילדה משכילה... נדמה לי שבעיקר משפט המפתח הוא "מכלול החינוך שקיבל" ולא איסורים ונזיפות על - "שוב ראית שמונה שעות טלוויזיה?" או "מה זה הטופמודל הזה, עוד תהיה לך אנורקסיה מזה..."
אורח בתאריך חמישי, 29 מרס 2012 22:08

היות ואת אמא ופסיכותרפיסטית מקוונת - נראה שיהיה מעניין לקרוא אותך על קווים..הקו בין דאגה לחרדה, הקו בין אהבה לשנאה לשגעון, הרבה קווים דקים...מצפה להמשך.

היות ואת אמא ופסיכותרפיסטית מקוונת - נראה שיהיה מעניין לקרוא אותך על קווים..הקו בין דאגה לחרדה, הקו בין אהבה לשנאה לשגעון, הרבה קווים דקים...מצפה להמשך.
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
ראשון, 23 ספטמבר 2018

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד