אמא וואטסאפ

אמא וואטסאפ

<בעקבות שישי של אי שקט בכל חזיתות האייפון, תומר בן-חיים פורק עול על קבוצות הוואטסאפ הכתתיות.
אתם מוזמנים להוסיף כל אימוג'י שעולה לכם בראש.

 

 

מדברים על זה...

האינסטינקט הראשוני שלי היה לרדת על תומר.
לא יפה, ישר תקף מגדרית ובלי בושה את המגדר שלי: אישה/אמא.
אבל שנייה לאחר מכן, היכתה בי ההכרה: וואלה צודק.
לא מצליחה לדלות מזיכרוני אפילו גבר/אבא אחד שפתח קבוצת וואטסאפ כיתתית וגם לא זוכרת אף תגובה שנרשמה בלשון זכר.
אם אני ממש מתאמצת היו אי שם אב אחד או שניים שביצעו ניסיון חדירה, אבל אותם אני מכנה 'האנוסים'.
כאלו שהאישה הורתה להם להגיב כי תיכף היא מגורשת מהקבוצה.
מה שאפיין אותם שהם סיימו את המשפטים הספורים שלהם בסימן קריאה.
אימוג'י הוא מחוץ לתחום.

בדרך כלל כשמתחילה מתקפה מגדרית אני מתקומם. מה פתאום???
אבל הפעם אני חייב להתקפל ולרדת מתחת לרדאר.
מודה שבכל פעם (ואני לא סופר..) שאת מגיבה לקבוצות הכיתתיות / חוגים / צופים / "אמהות של" - אני חושב לעצמי: "איזה מזל שלקחת על עצמך את החלק הזה בהורות".

לקחתי??? קיבלתי, הוכנסתי, נדרשתי, נאנסתי.
ובניגוד למה שאתה בטח חושב עליי בצדק, לאור פעילותי הענפה בקבוצות - אני לא נהנית. אני סובלת!!!! (ושים לב לסימני הקריאה!).
מהרגע שהגיחה המוטציה הזאת לעולם התפתחה אצלי הפרעת קשב חמורה.
מידת הנוירוטיות שגם ככה מככבת באישיותי נסקה לערכים מטורפים.
אני חיה בעולם של צפצופים וצלצולים, וכאן המקום להודות: ישנן פעמים שהם היו רק פרי דמיוני הקודח.

אז למה לך כל הרעש הזה?
את באמת חייבת להיות חברה בקבוצת "המאמות שעושות חשבון"? והכוונה לשיעורי בית..
הרי אי אפשר להכריח אותך להיות במקום שאת לא רוצה להיות בו.
אז הנה נקודה למחשבה: האם הכל מתחיל ונגמר בעובדה שאת (ובנות מינך) פשוט חולות שליטה? סמיילי אוהב, סמיילי לבבות, לב ירוק, כחול וסגול.

(פרצוף כועס) אפשר לחשוב שגזלנו מכם את השליטה, נלחמתם עליה עד זוב דם הא?
הפכתי למפלצת חופרת שמעלה גירה בדמותם של אימוג'ים הזויים שלא מרצוני.
אין לי ברירה. זה להיות או לא להיות. ולא להיות לא בא בחשבון.
אני אפקיר זירה לידי אמהות כמו "סטיקי נוטס"? אין מצב שילבישו עליי הכנת 25 כריכים לשבוע, חברות בוועדת קישוט וועד כיתה בלי שאהיה שם כדי לנסות ולהלביש את זה על אמא אחרת.
ובכלל, מישהי צריכה להיות שם כדי לסתום את הפה ל-א.מ שבכל ערב מסכמת לנו את היום שהיה ומתריעה על חינוך קלוקל של ילדינו.

אני בוחר בזכות השתיקה. כדאי שתאמצי את זה לפעמים.

נותרו לי עוד 6 שנים לריצוי העונש.
מבינה שאין קיצור שליש בגין התנהגות טובה.
ים של אימוג'ים עוד לפניי ואני חייבת להאכיל את המפלצת.
חושבת לפתוח קבוצת תמיכה בוואטאפ, מה אתה אומר על זה?

!!!!!

יש אנשים כאלה שנדמה לך שתמיד היו שם, מוכרים ומארגנים.
כזו היא אמא וואטסאפ.

 

לא נעים לך להגיד שאתה לא באמת מכיר אותה ולא כל כך סגור על מי היא, באיזה מעגל מהחיים שלך בדיוק צריך לקטלג אותה ואיך למען השם היא חדרה בהמון לבבות וסמיילים מחייכים אל תוך חייך.

אז זהו שהיא גם משם, גם משם וגם שם ושם.

פתאום אתה נזכר שפגשת אותה בגינה (או שזה היה בעצם אולי במכולת),
אח״כ היא הקימה בשתי אצבעותיה את קבוצת הוואטסאפ של גן חרצית,
היא חברה בוועד הורי כתה א׳
וכמובן שמנהלת את קבוצת ״הורים ונהנים״ ו״אמהות למען שחרור פולארד״.

לאמא וואטסאפ שום דבר אינו מובן מאליו ואסור שיוותרו חורים וספקות.
אם יש ספק, הקם קבוצה. שלא ייחסר.

ואיזה הודעות צבעוניות ויפות היא כותבת לכל המובלים הנאמנים שלה.
לפעמים נדמה שהיא חזרה לשלב התפתחותי קדום בו תקשרנו כשעוד היינו חצי קופים בכלל, בשפת הסימנים.
אין משמעות למילה הכתובה ללא תגבורת ויזואלית.
״שלום הורים יקרים״, טראח 8 לבבות ו 4 סמיילים (2 הפוכים).
״שולה מהצהרון עוזבת״, בום 6 סמיילים עצובים (נכון, ניחשתם כבר לבד: 2 הפוכים).
ומבלי ששמת לב, אמא וואטסאפ ביצעה השתלטות עוינת על הסמארטפון שלך ועל חייך.

ועכשיו נראה אותך ״עוזב את הקבוצה״. וואי וואי, איך סטיקי-נוטס תגיב (אל תדאגו, לא סיפרתי לה שכך אני קורא לה).
ומתחיל להיות לך לא נעים שאתה לא פעיל ומתעניין כמוה בעניינים שברומו של עולם.

לפעמים אני מתחבט ומתלבט האם היא מצפה שאני אגיב, אכתוב, אאשר. לא בריא לי כל הלבטים האלו.

רק אתמול בשמונה בבוקר הכנסנו את הילדים לכתה א׳ וכבר בתשע היא יצרה את קבוצת ״הורי כתה א׳-2 האלופה״, דף קשר (עם תמונות של כל הילדים כמובן), שלחה מייל מתחנחן למורה בתפוצת כל ההורים (כולל פעמיים לגרושים) וקבעה יום מפגש הכרות בפארק הקרוב למקום מגורייך.
ואני? אני בקושי מכיר 2 הורים מהכתה, את השם של המורה רשמתי ב״פתקים״ ובטח שאין לי מושג מה המייל שלה (שלא לדבר על כל ההורים...!?).

יום אחד אזרתי אומץ והתקשרתי לסטיקי-נוטס.
ברור שהיא לא ענתה אבל מייד זכינו כל חברי הקבוצה להודעת וואטסאפ מנוסחת היטב:
״סליחה הורים יקרים (3 לבבות) אני לא זמינה״ (24 סמיילים, 10 בסגול, 14 בכתום), ״תשלחו הודעה״ (5 נשיקות אדומות).

כשהתלוננתי עליה באזניו של אבא רדוף לא פחות ממני, הבנתי עד כמה לא הבנתי.
סיפור עצוב.
הסתבר לי שאמא וואטסאפ היא חרשת-אילמת.
מדהים איך בימינו לוקח כל כך הרבה זמן להבין פרט כה מהותי וכל כך שולי בו-זמנית.
חירשת-אילמת? טוב נו שיהיה.

אולי זה בכלל עדיף לכולנו.
צא וחשוב מה היה קורה אם היה לה בארסנל גם את נשק השמיעה והדיבור.
בעצם, היה קורה משהו? כנראה שלא.

דרג את הרשום בבלוג זה:
אחי בבית בעולם
ציניות ודמיון - עלי

פוסטים קשורים

 

תגובות

אורח - ראובן בתאריך שני, 05 ספטמבר 2016 11:42
עכשיו אני מעביר לאשתי!

יווו, מהלב והבטן שלי דיברת!!! (כן כל סימני הקריאה)
עכשיו, אני ש"לא מבין ברגשות ותקשורת" אשתמש במה שכתבת, תומר, ואשלח לאשתי כאילו אני אמרתי את הדברים..

במחשבה שנייה, אולי עדיף שלא... 'פרצוף כועס' אחד בחזרה, אפילו בלי מילים, משתק אותי עוד יותר ממה שאני שותק גם ככה...
איך השתלט המדיום הזה על חיינו

נקווה שהיא תגיע לפוסט הזה לבד

יווו, מהלב והבטן שלי דיברת!!! (כן כל סימני הקריאה) עכשיו, אני ש"לא מבין ברגשות ותקשורת" אשתמש במה שכתבת, תומר, ואשלח לאשתי כאילו אני אמרתי את הדברים.. במחשבה שנייה, אולי עדיף שלא... 'פרצוף כועס' אחד בחזרה, אפילו בלי מילים, משתק אותי עוד יותר ממה שאני שותק גם ככה... איך השתלט המדיום הזה על חיינו:( נקווה שהיא תגיע לפוסט הזה לבד
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
שבת, 21 אוקטובר 2017

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד