אחי בבית בעולם

אחי בבית בעולם

גובה 35 אלף רגל, 200-400 נוסעים מרוכזים בצינור אחד.

נתבונן מהצד ולפתע נזהה קפסולה המכילה דגימה מייצגת של העם שלנו. על יתרונותיו וחסרונותיו, על צבעיו וגווניו.

לפעמים אותם מרכיבים הם היתרון והחיסרון כאחד, תלוי במינון.
סחבקיות, למשל, יכולה להיות קסומה ברגע אחד ותוך הרף להפוך לסיוט.
יעידו על כך בעיקר הדיילים והדיילות שבכל יום עבודה מתנתקים מהסביבה הקרובה, הברורה והנבחרת שלהם ונחשפים באופן ישיר ואינטימי עם עמישראל. יחד איתם שותפים מידי פעם לחוויה גם הטייסים.

תומר, פורק All, ירד מטיסה והחליט לא לספור עד עשר, לא לפחד מכתיבה סטראוטיפית - ולשתף. והרי גם זה ״ישראלי״. האם המינון כאן משעשע או מרגיז? תשפטו בעצמכם.

 

 

מדברים על זה...

דילמה. אנחנו יכולים להכניס סטריאוטיפ שכזה לבלוג הזוגי שלנו?
מצד שני, הסיטואציה כל כך שכיחה...
האם להתעלם ממנה?
או לגעת בה רק בדיון מנוסח זהיר ומלאכותי?

תקינות פוליטית? בטח. מגייסת אותה כמעט בכל יום, אבל לא בבלוג שלנו.
כאן אני מרשה לעצמי לאחוז בקרנות המזבח.
אז מה אמרת על סטריאוטיפ? מה לעשות, סטריאוטיפ הוא מכלול של תכונות שמגדירות קבוצת אנשים מסויימת.
לכבודם התכנסנו היום. לכבוד הערסים.
ולכבוד הערסית שבי.

סולידריות???

בוא לא נתייפייף.
העובדה שאנחנו מקטלגים את הערסים, בעצם מקרינה עלינו.
רוצה לאמר: אנחנו לא כמוהם, הלבנטינים הממוצעים. אנחנו אחרים. מי אנחנו?

אם לא היית מזהירה אותי מהתייפיפות, הייתי נכנס לענייני "ערבות הדדית".
כמוני, כמוהם.
אבל לפעמים באמת פשוט בא לי לקטר על אילו שלא מכבדים אותי, את חבריי, את החברה בכלל.
לא לבנטינים, לא ממוצעים, לאו דווקא ערסים.
אולי תומר מכוון בכתיבתו לקבוצה מאד מסויימת, אבל אפשר למצוא את המאפיינים האלו בכל קבוצה אחרת, בזמן ובמקום "הנכון".
אז כאן אולי אני כן מתחבר למה שאת קוראת "הערסית שבי"...

יא פחדן... הוא מכוון לערסים, כן לערסים.
מדובר בקבוצה גדולה מאוד ומשמעותית מאוד בחברה שלנו ואני רק ארמוז בקטנה: תוצאות הבחירות.
אבל אם נודה על האמת, הם הכי אותנטיים שיש.
הם לא עושים חשבון ולא נעצרים למדוד את ההתנהלות שלהם.
חייבת להודות שאני קצת מקנאה.
זה נורא משחרר להיות שלוח רסן ולעשות מה-שבא-לי.
אולי זה הזמן שאצא מהארון...

יאללה מוזיקה. יאללה כפיים.

אתה ממש נגוע.
אני מתוודה: יש בי חלקים ערסיים שכשאני עושה בהם שימוש, הם משמשים כקתרזיס נפלא.
אתה יודע בכמה סיטואציות "סטריליות" נאלצתי לנשוך שפתיים כדי שלא אקוטלג חלילה?
ואתה כמה זה משחרר להתנהג בדיוק לפי מדד הקריזה? סוג של אורגזמה...

טוב, זה הזמן להתערס. לפחות בהכי בבית האמיתי שלנו.

כפרה עלייך.

למי שלא מכיר את הסלוגן ״הכי בבית בעולם״ אז הנה ההסבר: זו הברקה מבית היוצר הקודח של איזה קופירייטר יצירתי שכנראה לא חשב עד הסוף על ההשלכות (ההרסניות) של להגיש כזו סיסמא למי שממילא מרגיש ״הכי בבית״ בכל מקום עלי אדמות.

לומר לישראלי המצוי ביום חגו שירגיש הכי בבית במטוס אל-על זה בערך כמו להאכיל מפלצת.
הרי אותו אדם, נקרא לו לצורך העניין ״אחי בבית״ (סתם מן שם שכזה), מרגיש משוחרר ומוזמן בכל מקום אליו הוא מזדמן גם בלי שיציעו לו להרגיש בבית.
הוא תמיד מרגיש בבית והוא גם תמיד ״אחי״.

לדוגמא, כשאחי בבית ידידנו העדין, המנומס והנחבא אל הכלים נכנס למשל לחדר ההמתנה במרפאת קופת חולים מיד ישאל בשקט (יחסית לווליום בו שמע עד לרגע זה את המוסיקה האהובה עליו בסיאט איביזה שלו, עם חלונות פתוחים אלא מה): ״מי אחרון״? ומיד אח״כ יפצח בשיחה רועשת בנייד שלו (כדי שגם הרופא בתוך חדרו ישמע ויידע שאחי בבית הגיע).

אז צאו ודמיינו מה קורה כשאחי בבית נתקל בסיסמא ״הכי בבית בעולם״ בעודו מפלס דרכו בשרוול הכניסה למטוס, חמוש בכפכפים עם פסים כחול-לבן מקדימה, גופיית רשת לבנה ומכנס תכלת-כתום (לאחי בבית אין מכנסיים בכלל, הכל זה מכנס).
אוחז עדיין ביד ימין את חפיסת הסיגריות ואת צרור המפתחות הענק שלו, למרות שהאוטו כבר מזמן בחניית ארוך טווח (בלי הסיגריות והמפתחות ביד הוא מרגיש חשוף ופגיע). אז בראותו את הסלוגן, מיד הוא מגיב כמו אוטו טורבו שהטורבו נכנס לפעולה, מין ויימר-רנר על ספידים.

את ההמשך אתם יכולים וודאי לדמיין. הוא יבחר למשל מושב בעצמו ויישב שם כי זה יותר נח.
ולבקשת הדיילת לחזור למקומו יענה בסחבקיות: ״למה את קשה? זה במילא פנוי״ (הרי גם בבית שלו הוא יושב איפה שהוא רוצה), בהמשך יעמוד במעבר ידבר בקולי קולות עם עוד 2 או 3 מסוגו (שטסים איתו לבוקרשט מן הסתם) כי ככה מדברים אצלו בבית.
וכשייצא מהשירותים ליד מטבח הדיילות, ישלח יד ארוכה לקופסת שוקולדים שבמקרה נמצאת שם (הדיילת המסכנה הביאה לעצמה מהבית), ייקח קצת וינזוף בדיילת למה היא לא מציעה (אוי רגע: האם אחי בבית שוטף ידיים ביציאה מהשירותים בבית? אל תבנו על הניחוש שלי).

יום אחד רצה הגורל ואחי בבית טס ב low-cost זר בדרכו מברלין חזרה לארץ הקודש, כדי לעשות שבת בחיק ה״אחים בבית״.
מסכן. חשב שגם בחברה הארית זכותו ואף חובתו להרגיש הכי בבית בעולם.
נו נו, אתם חושבים שהבלונדינית מטר תשעים על מדי דיילת התרשמה מצרור המפתחות הענק והסיגריות שבידו הימנית?
הטיסה הביתה עברה עליו בייסורים קשים מנשוא שכללו ישיבה במושב שקיבל, איסור על עמידה וצעקות במעברים והכי גרוע: לא קיבל מהשוקולד של הנאצית.
בשניה שגלגלי המטוס הצורר נגעו בארץ הקודש ובעודו מסיע על המסלול כבר הספיק אחי בבית לשחרר את חגורות המושב, לקום מהכסא, להתקשר לבני מינו ולקלל את אל-על על היחס המשפיל שקיבל מהצוררים (ס׳אמק).

אבל אז, אחרי שעקף יפה עוד איזה תור או שניים בדרך החוצה מהטרמינל (כי הרי ממילא התור זה לאחרים ולא בשבילו) נכנס לאיביזה החביבה עליו, פתח חלונות (בחוץ 37 מעלות, כן?).
בנונשלנט הוא שם גלגל״צ שכבר מזמן גם שם הוא מרגיש ׳הכי בבית בעולם׳ (מה לעשות, עוד מעוז ׳נון-אחי בבית׳ שנכבש באדיבותה של ליידי גודייבה רגב), או אז הוא חש שוב בתחושה החמימה והנעימה לה התגעגע.
שוב הוא מרכז העניינים, על פיו יישק דבר, אחי בבית בעולם.

והנה שבת המלכה נכנסת לאיטה, הכיפה הלבנה נשלפת מהמגירה שבשידה (היא תמיד שם לשבתות, הלוויות וכתבי אישום), ׳אחי בבית׳ עובר למילים קדושות של שבת, מברך על החלה ומודה לבורא עולם על כל מה שזז (וגם על המכנס החדש שקנה בפרימרק בברלין).
אחי בבית נרגש לקראת מחר שבת קודש.
על הבוקר ייסע באיביזה לים ואח״כ למשחק של בית״ר. יקלל קצת, יוריד אלה בראש למישהו שבמקרה לא קילל נכון, יחתוך ויצפצף בדרך חזרה הביתה (עם החלונות והרמקולים) ויילך לנוח לצבור כח לעוד שבוע רגוע ואלים לתפארת המדינה שהקים בעשר אצבעותיו.

אחי כי ימלוך.

דרג את הרשום בבלוג זה:
העם הנבחר. ללא פוליטיקה
אמא וואטסאפ

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
שבת, 21 אוקטובר 2017

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד