נושאים ביחד...

נושאים ביחד...
כואבים, מפחדים, מסתתרים

את ההודעה על כך שאחיה הקטן נשא איידס, המוח של נ. סירב לקלוט בהתחלה, אבל הלב שלה הבין מהר מאוד מה היא צריכה לעשות

מדברים על זה...

זה מעציב אותי לגלות שוב ושוב כמה החברה שלנו עדיין שבוייה בתוך הפחדים שלה. מצד אחד, האח החולה שפחד לספר על המחלה שלו עד שהתאשפז ומצד שני האחות שמפחדת לספר למשפחה.

עד שזה לא "דופק אצלך בדלת", אנחנו מעדיפים להמשיך לחיות את חיינו באדישות,כאילו אין לנו קשר לזה ולעולם לא יהיה. כאן הטעות הגדולה: בכל יום, בכל רגע נתון זה יכול לפגוש אותנו, דווקא בגלל הקלות הבלתי נסבלת של ההדבקה. אנחנו לא טורחים ללמוד להכיר את המחלה ולצערי הרב מאוד, שבויים בתוך פוביות שגורמות לנו להתייחס אליהם כמצורעים.

אני מכיר באופן אישי, אנשים אינטליגנטים ונאורים שמגיבים כאחרוני הפרימיטיביים כשהם באים במגע עם חולה איידס, בלי קשר למידע הרב שנאסף עד היום בקשר למחלה.

יש עדיין קשר של שתיקה מצד החולים ובני המשפחות שלהם. הבושה והדחייה שהם מרגישים היא זו התורמת להמשך הפצת המחלה. חולים ובני משפחותיהם יורדים למחתרת ובכך מחזקים את הנבערות ואת חוסר המודעות החברתית.

יש כאן אפקט דומינו: בעצם העובדה שאנחנו מחביאים בתוכנו סוד, אנחנו מובילים את עצמנו למחלות חדשות. אני מאחל לנ. שהיא תוכל להביא את עצמה למקום הרבה יותר "בריא" בכל הקשור למחלה ולהתמודדות שלה עם עצמה והסביבה.

"הוא לא רוצה שתדעי שהוא נשא"...

"לאן הוא לא רוצה שאני אדע שהוא נסע"?

"לא...את לא מבינה...הוא לא רוצה שתדעי.". שתיקה..."שהוא נשא"....שתיקה....

"הבנתי, לאן הוא כבר יכול היה לנסוע שהוא לא רוצה שאדע, אני אוהבת אותו ולא אכפת לי איפה הוא היה, אני פה, רק שיגידו לי כבר מה יש לו...."

ככה התחילה השיחה ההזויה ביני לבן חבר של אחי. שיחה שממנה כבר לא היתה דרך חזרה.

אותה "נסיעה" שהוא נסע אליה התבררה כ"נשיאה" של וירוס ה HIV, אבל את זה אתם בטח הבנתם כבר, כי אני באותו רגע ממש לא, והסיטואציה ההזויה הזאת התקיימה בבית חולים, לאחר שהבחור היה אחרי התקף פסיכוטי, שאף אחד לא הצליח להסביר לא לי ולא לאף אחד אחר מה מקורו.

עד לאותו רגע, כל נושא האיידס, הוירוסים, היה הדבר הזה שקוראים עליו בעיתון, לפעמים שומעים עליו ברדיו, אבל בעיקר משהו שלגמרי לא קשור אלי או לחיים שלי, בטח לא למשפחתי.

פתאום אני מגלה, שאחי הקטן, זה שרצתי אחריו בגינה והרבצתי לכל מי שניסה לגעת בו, זה שהיינו ביחד מתחבאים להורים בכל מקום אפשרי ומתכננים בריחה מהבית, הוא עכשיו זה שרק בגלל שחשב שזו בושה לספר שיש לו וירוס HIV, לא ידע איך להתמודד, לא הבין שאולי יש מוצא, תמיכה, אהבה ...לפחות שלי - הגיע למצב שלא ברור אם יש ממנו בכלל דרך חזרה.

מסתבר, שגם היום, ב-2012, הידע וההבנה איך נדבקים בזה לא ממש ברורים, בדיוק כמו שאני התבלבלתי עם כל עניין הנשאות והנסיעה. אפילו לגעת בו בימים הראשונים חשבתי שצריך רק עם כפפות. כל עניין החיבוקים, הנשיקות... ובכלל הבנת המצוקה הנוראית שלו.

 

והנה, את הפוסט הזה אני בוחרת לכתוב בעילום שם. הפעם, לא מבושה, אלא בגלל צנעת הפרט...לא לחשוף אותו, לתת לו את הפרטיות שלו, לכבד את הרצון שלו להיות בעיני "העולם" אחד שעוד לא עלה על "הטיסה" הזאת לכיוון אחד.

אני רוצה לפנות למשפחות:

הסתבר לי, שהדבר היותר נורא מלגלות שאתה חולה, הוא הפחד לספר למשפחה. מזעזע. אני לא יודעת עד כמה כל אחד מאיתנו חזק, מקבל, מכיל...אבל יש רגעים בחיים, שלהגיד : אני אוהב/ת אותך כמו שאתה, עם הוירוס הזה, זה כל מה שאדם צריך לשמוע.

 

תחשבו על זה.
נ.

המדרום
אצא לי השוקה

פוסטים קשורים

 

תגובות

אורח - שבי בתאריך שלישי, 05 יוני 2012 01:36

יקירתי !!!

אין לי ספק לרגע שהמילים שהוצאת כאן בפוסט הנוכחי מקורם בבאר העמוקה ביותר של אהבה ללא תנאי , את אשא אמיצה , חזקה , איכותית ואנושית , בעצם את עוד הרבה דברים שמילים לא יכולות לתאר .

נ. יקרה !
זה לא טריוויאלי בכלל לכתוב את מה שכתבת ומתוך הכרות אישית איתך אני יודע שהאהבה שלך באמת היא "ללא תנאי "

תעצומות הנפש שלך הן מקור להשראה ולאהבה אינסופית , אני שמח שנפל בחלקי להכיר אשה אמיצה וחזקה כמוך .

ישר כוח , יש מצב לישתבח ...

שבי ,

יקירתי !!! אין לי ספק לרגע שהמילים שהוצאת כאן בפוסט הנוכחי מקורם בבאר העמוקה ביותר של אהבה ללא תנאי , את אשא אמיצה , חזקה , איכותית ואנושית , בעצם את עוד הרבה דברים שמילים לא יכולות לתאר . נ. יקרה ! זה לא טריוויאלי בכלל לכתוב את מה שכתבת ומתוך הכרות אישית איתך אני יודע שהאהבה שלך באמת היא "ללא תנאי " תעצומות הנפש שלך הן מקור להשראה ולאהבה אינסופית , אני שמח שנפל בחלקי להכיר אשה אמיצה וחזקה כמוך . ישר כוח , יש מצב לישתבח ... שבי ,
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
רביעי, 18 יולי 2018

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד