עליי...

עליי...

שמי הדס, למען הגילוי הנאות – אחייניתו של עמנואל. בת שלושים וארבע. נשואה לדני, אמא טרייה לליאור. גרה זמנית ליד דיסלדורף שבגרמניה. למדתי משפטים ועסקתי בתחום כחמש שנים, עד המעבר לגרמניה.

כאן בשנה האחרונה לימדתי את שפת אמי – עברית, למדתי את שפת אבותיי – גרמנית. בסופי שבוע טיילתי, ביום-יום עיכלתי, התרגלתי. מתישהו התעברתי, בבוא העת ילדתי ועכשיו אני בחופשת לידה ארוכה, מאד פנויה להרהורים ולמחשבות.

נו בטח מחשבות, אוף אול פלייסס... גרמניה, שהיחסים שלי איתה גם ככה הם יחסי אהבה-שנאה. העבר השחור של המדינה הזו הוא כמו טינטון מטריד שמהדהד כל הזמן ברקע, ולצידו מתנגנים שאר החיים. והחיים שלנו כאן בסך הכל יפים... אז כדי לחיות בשלום עם הבאלגן הזה, אני מוצאת את עצמי כותבת. וזה עוזר הרבה פעמים להבין כמה שהכל יכול להיות משעשע.

תמיד נהניתי לכתוב. אבל יש מרחק שצריך לעבור בין לכתוב לבין לתת לאחרים לקרוא אותך. את המרחק הזה חציתי בשהות שלי כאן. שיתפתי במה שעובר עלי והתגובות שקיבלתי היו מחבקות ולרגע קירבו אותי הביתה, לארץ. אבל ברשימת התפוצה שלי היה קהל שבוי ואוהד ולכן זו היתה רק חכמה קטנה...

עכשיו יהיה לי בלוג. ההתרגשות גדולה. מה שכן, מבחינתי זה נשאר אינטימי. זו אני וסיפורים קטנים של יום-יום ואתם – מי שלא תהיו. נעים להכיר. אתם מוזמנים לחבק.

זוּפֵּר לֵנְד
לכל קרח יש סדק
 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
שישי, 14 דצמבר 2018

Captcha Image

בחזרה לראש העמוד