המתכון הזה עולה לאתר בחורף.
בשוק רמלה דוכן הירוקים עמוס ערימה ענקית של תרמילי אפונה זוהרים בירוק עז.
בחנות הירקות האיכותית בישוב מוכרים כרוב ניצנים טרי.
זה הזמן להרכיב סלט ירוק, עם רוטב תפוזים (ירוק גם הוא). מאמץ קצת גדול יותר מאשר סלט רגיל, אבל התוצאה מצדיקה אותו.
בנוסף - בונוס חביב של עלעלי כרוב ניצנים קלויים
מי מאיתנו שמבלה בדצמבר וסביבתו באירופה, ימצא בכל מדף ממתקי חג המולד את עוגת השטולן הארוזה יפה, בדרך כלל מצופה באבקת סוכר.
עבורי זה זיכרון ילדות מתוק, שכן המשפחה היהודית בגרמניה אימצה "ושיפרה" חלק ממנהגי הנוצרים סביב ערב חג המולד, בהתאמה לחנוכה שבדרך כלל נחגג במקביל. כדי שהילדים היהודים לא יקנאו בנוצרים עם העץ עמוס המתנות שלהם.
אחד הסממנים היה עוגת השטולן הנפלאה.
הסתיו מתקרב, אבל עדיין חם. הגויאבה שמבשילה בספטמבר מחזיקה מעמד כמה שעות מרגע ההבשלה ואז נופלת ומתפוצצת.
אם קוטפים את הגויאמבה יום יומיים לפני ההבשלה, היא תמשיך להבשיל גם במטבח, אפילו במקרר.
בכל מקרה, העונה קצרצרה ואנחנו משתדלים לנצל את הפרי הנהדר הזה מייד עם הבשלתו. פרסמנו לאחרונה מתכון לסורבה גויאבות לצינון ימי השרב הסתווי שעוד צפויים לנו ועכשיו נשתף גם במתכון פשוט להכנת ריבה מתובלת, שמשמשת כמתנה נפלאה בחגים ואם נשאר קצת בבית - אז כשהימים סוף סוף מתקררים, התבלינים החמים בהם נתבל את הריבה יפנקו אותנו באווירה רומנטית ומסתורית.
לאחרונה פרסמנו את אופן הכנת הטאפס הנפוץ כל כך בספרד של פלפלוני פרדון מטוגנים. טאפס שהולך נפלא עם בירה קרה.
הפעם, נשדרג את הטאפס ונמלא את הפלפלון במחית רכה של תפוחי אדמה עם דג מאודה. קצת יותר עבודה, אבל שווה את ההשקעה. הפעם, במקום לטגן את הפלפלונים, נאפה אותם בתנור.
עונת הגויאבות נמשכת בקושי שבוע שבועיים. במיוחד אלו הגדלות בבית ולא זוכות ל"טיפול" מאריך חיי מדף.
האדומות אהובות עלינו במיוחד וברגע שהעץ שבחצר הבניין שלנו מתחיל להפיל את הפרי הבשל, אנו קוטפים ככל שניתן, מכינים להקפאה ואז נהנים מסורבה עדין ומופלא לאורך כל הסתיו השרבי שעוד עומד בפנינו. ואם הקור לא עושה לכם את זה, אז לחילופין או בכלל גם וגם - כדאי להכין ריבת גויאבות מתובלת בתבלינים חמים.
בכל טאפסייה בספרד תמצאו מנה פשוטה (כמו רוב הטאפסים) של פלפלונים ירוקים קטנים מטוגנים, עם מלח גס, מוגשים כפי שהם לצד בירה קרה.
מנגו, אחד הפירות האהובים עלי ביותר, מאד נח להכנת סורבה ביתי.
על הבסיס הרגיל, נוסיף סלט קטן של קוביות מנגו עם עלי מיקרו בזיליקום שמשתלבים נפלא בעדינותם וצבעים עם המנגו הכתום.
על כדור הסורבה נפזר פינגר ליים – סוג של לימון שה"בקבוקונים" שלו הם בעצם דומים יותר לקוויאר. כדורונים קטנטנים שמתפצחים בפה כמו סוכריות קופצות בטעם לימוני.
אני מניח שכל מי שטייל בתאילנד, נחשף למנת הירק הנהדרת הזו המגלמת את הטעמים הכל כך אופייניים למטבח התאי ומתאימה לכל ארוחה.
עד לא מזמן היה קשה עד בלתי-אפשרי להשיג את הירק הזה בישראל, אולם חברת "עלה הביתה" אשר הרחיבה את מעגל האספקה שלה ממסעדות לצרכנים פרטיים וגם כאן הגדילה לאחרונה את רדיוס החלוקה, משווקת בין היתר גם את המורנינג גלורי.
אחד הירקות המופלאים ואהובים עלי הוא האספרגוס.
עוד כילד שגדל בכפר, התלהבתי מראשי האספרגוס המבצבצים מהערוגה של שלומית שכנתי.
משהו מיוחד יש בירק הזה, במרקמו כאשר הוא מבושל נכון ובטעמו בכל צורת בישול.
המתכון הזה מפורסם בעיצומו שלמשבר הקורונה העולמי.
אחת התופעות הנילוות למשבר היא קושי החקלאים לשווק את תוצרתם.
ככה, בנסיון לעזור למגדל אספרגוסים, מצאתי את עצמי עם חבילות רבות במקרר של אספרגוס משובח.
המתכון כאן הוא אחד מסדרה של מתכונים שנפרסם כאן ב"שטעים".
מרק קטיפתי נפלא. אפשר להכינו ללא מוצרי חלב ואפשר להעלות אותו עוד דרגה של עונג עם כמה כפות גבינת שמנת.
למאכלים בצבע שחור יש קסם וכשהשחור בא על רקע ירוק, עוד לפני הטעם כבר מתרחשת חוויה מיוחדת.
המנה התחילה דווקא מעבודת ניקוי כרישה. הרי תמיד דבוקה אדמה בין השכבות בחלק העליון של הירק.
אז בין עלה לעלה, חשבתי לעצמי -אולי את האדמה לא כדאי לאכול, אבל החיבור עם האדמה כל כך חזק שאולי כדאי לרמוז לה.
מכאן נולד הרביולי השחור, במילוי כרישה מאודה וריקוטה, בחמאת כרישה. את המנה משלים ירק קריספי ירוק זרחני - אפונה סינית. גם אספרגוס ישתלב מעולה.
מנה שבאה מאדמה ועושה לה כבוד - גם במראה וגם בטעם.
