לפני שלוש שנים סבתא שלי האהובה עליי מאוד הלכה לעולמה.
זה היה לא צפוי והכל קרה מהר מאוד ואף אחד לא הספיק לתעד ולהנציח את מה שייצג אותה יותר מכל:
האוכל.
אם היה לי עוד קצת זמן איתה הייתי מחבקת אותה, אומרת לה שאני אוהבת אותה הכי בעולם ומתגעגעת מאוד ומבקשת ממנה שתכתיב לי מתכון מתכון. שתלמד אותי להכין אוכל כמו שרק היא יודעת.
כי גם הדברים הפשוטים ביותר כמו אורז ואפונה היא ידעה להכין יותר טעים מכולם.
והיה להם את הטעם הזה המיוחד שלה. טעם של בית, של ילדות ושל אהבה.
סבתא שלי היא מאמא איטליאנו אמיתית שהתחתנה עם סבא שלי המרוקאי ובישלה את שני המטבחים בצורה הכי טעימה שיש.
ככה על השולחן תמיד היתה פסטה עם דג מרוקאי או פיצה עם אנשובי לצד סלט סלק, או סלט גזר מרוקאי וכן הלאה.
שני המטבחים הכי טעימים שיש על שולחן אחד. אתם לא יודעים מה זה טעים עד שלא טעמתם מרק פול ירוק עם פוקצ'ה דקה וחמה!
אבל ככה ביום יום המנה העיקרית היתה לרוב פסטה והיו שתי אופציות: או פסטה אדומה או פסטה לבנה.
האדומה היתה עם רוטב עגבניות שתהרגו אותי מה היא שמה שם אבל אף אחד עוד לא הצליח להגיע לטעם המושלם של הרוטב הזה. כולה עגבניות אבל הכי טעים שיש.
והפסטה הלבנה היא פסטה על טהרת החמאה והפרמז'ן.
פעם אחת עשיתי טעות ושאלתי אותה כמה חמאה היא שמה... בואו נסכם את זה בהמון יותר מדי!!! והפרמז'ן גם היא בכמות נכבדת. פרמז'ן אמיתי מאיטליה שהמשפחה היתה שולחת.
הפסטה האהובה עליי היתה הלבנה. היום כבר אין לי סיכוי לאכול אחת כזו שכל כולה גבינה וחמאה.
אז החלטתי לעשות רוטב לבן משלי שלא יהיה עוד רוטב שמנת אלא ממש רוטב גבינה. כזה שהפסטה ממש נדבק אליו וכשמערבבים הכל יש רעש של דביק!
אז נכון הטעם הוא לא כמו של סבתא והאמת... כנראה שגם אם הייתי מכינה בדיוק לפי המתכון שלה זה בחיים לא היה יוצא אותו דבר... אבל לפחות יש לי את המתכון שלי לפסטה לבנה :)
בתיאבון
מצרכים:
אופן הכנה:
הרוטב הולך נהדר על פסטה ואפילו עם סלט חסה!
הפעם השתמשתי בפסטה נטולת גלוטן מקמח עדשים ירוקות ואפונה. האמת שהפסטה ממש טעימה והעובדה שקניתי אותה בויקטורי הופך אותה לנגישה באופן יחסי.. רק מחירה היקר מבאס למדיי
תגובות