עוגיות פריכות מלוחות ופיקנטיות.
אי אפשר לעצור ברגע שנוגסים בראשונה.

קצת בירה בצד וכל המעצורים משתחררים...

לארוחת ערב קלה, ליד סלט רענן, לעיתים מתחשק לנו איזו פחמימה בריאה.

לחמניות שום על בסיס שקדים-טפיוקה-קוקוס, פריכות בחוץ ורכות בפנים, חמימות ונפלאות.

רק לשים לב ולא לחסל את כל הלחמניות בבת-אחת... הכל במידה.

שני פטנטים הופכים את הקיש הבא לטעים בטירוף מצד אחד ונטול רגשות אשם מצד שני.

תחתית הקיש עשוייה פרוסות דקות של דלורית אשר נצלות מראש ואז יחד עם מלית הביצים נוצרת תחתית מוצקה וטעימה להפליא.
למילוי אשר הביצים בו משמשות כחומר המקשר, מוסיפים שמרים תזונתיים אשר מעניקים למלית טעם גבינתי ומנטרלים את הטעם "הבייצי".

ארוחת בוקר נפלאה, ארוחה קלה עם סלט ליד - והכל בריאות.

לחם קל ללא קמח, ללא גלוטן

הקסם נוצר בחיבור בין הטחינה והביצים

לחם הפליאו שפרסמנו בעבר זוכה להצלחה גדולה ואני מקבל אין סוף תמונות והודעות שמחה. גם אצלינו בבית הוא הפך לחלק קבוע בתפריט.

יחד עם זאת, לפעמים מתחשק לחם מהיר יותר, קליל יותר.
זה הזמן לאפות את לחם הפשתן.

אם מוסיפים לתערובת כף קימל (מי שאוהב), מקבלים לחם ארומטי שמזכיר את לחם הקימל שלפחות עבורי מהווה נוסטלגיה לימים בהם היה או לחם אחיד או לחם לבן או - למתוחכמים - לחם קימל.

רבים מאנשי הפליאו למדו לאכול המבורגר עסיסי ונוטף כל טוב עם ירקות בצד.
ובכל זאת, בשר וירק לא מסכמים את מהות ההמבורגר.

לפעמים עולה געגוע לאחיזה הרעבתנית בלחמנייה רכה, אשר שומן הקציצה המשובחת נספג בה וכל ביס עם הירקות והרוטב מורכב מחוויה של מרקמים שונים, טעמים עמוקים של צלייה יחד עם רעננות ופריכות עלי חסה, נשכנות הבצל והחמוצים עם ליטוף איולי מפנק.

המתכון הפשוט והמהיר הבא מאפשר שוב את כל הטוב הזה למי שעד היום נמנע מלחמניות הדגנים למיניהם. אנשי פליאו וכל שאר הנמנעים מגלוטן.

על הדרך, אני משתף אתכם גם בהמבורגר המושלם שלי (:

אחת ההתמודדויות המשמעותיות במעבר מתזונה רגילה לפליאו היא הפרידה מלחם השמרים או השאור.

יש אין סוף מתכונים ללחם על בסיס שקדים וקוקוס טחונים לקמח, אולם לרוב מרקמם מזכיר יותר עוגה מאשר לחם ששמרים או חיידקי מחמצת בתוך רשת הגלוטן את המרקם שאנו כל כך אוהבים.

אחרי הרבה חיפושים הגעתי למתכון שפותח סוף סוף אפשרויות של אפיית לחמים שמזכירים את הלחם הגלוטני במקרמם, מאפשרים פריסה ובניית כריכים, נשמרים היטב - וכמובן מזינים ובריאים.

בפאתי רומא, בשכונת מגורים משעממת ואפרורית (אבל מה לעשות, צמודה לאחד המלונות בהם אני שוהה לפעמים), בתוך צריפון שמזכיר את הפחונים של פעם, מפוזרים כמה שולחנות וכסאות פלסטיק לא הכי נקיים. פיצרייה שכונתית לגמרי.
על הדלפק מונחים מגשים עם פיצות ענקיות טריות, מהן חותכת במהירות איטלקייה עצבנית מלבנים ארוכים, לא נותנת צ'אנס בכלל להגיד שזה יותר מידי. שמה על המשקל, מעבירה לצלחת פלסטיק חד פעמית – ומגישה.

מהרגע הזה, אפשר להתעלם לחלוטין מהפשטות, מהפלסטיק ומהאווירה הלא כל כך מזמינה.
בצק דק ומתפצפץ, עליו כמו בציור סוראליסטי מתערבבים בשרים, ירקות, מוצרלה טרייה ושבבי צ'ילי עוקצניים. לפעמים עם רוטב עגבניות ולפעמים בלי.

שום דבר לא יותר מידי. בכל ביס מרגישים גם את הבצק, גם את הגבינה וגם את המרכיבים האחרים. עונג צרוף.
עוד שני יורו ומקבלים בקבוק קטן של יין אדום פשוט, מהמקרר – בדיוק מה שמתאים בסיטואציה הלא מהודרת הזו.

אחרי הפיצה הנפלאה הזו, איך בכלל אפשר להתקרב לפיצות העבות, הטובעות בשכבה עבה של גבינה צהובה צמיגית שהמרחק בינה ובין גבינה אמיתית רחוק יותר מאשר איטליה מישראל.

לא מזמן למדתי מגיסי, אורי, להכין בדיוק את אותו בצק דק ומאז – אנו מתענגים על שבתות עם פיצה מופלאה, מורכבת עבור כל סועד בהתאם להעדפותיו – ובצד הרבה בירה קרה.

כבר תקופה ארוכה אני מנסה כל מיני גרסאות של נאן / טורטייה / איזה שהוא לחם שניתן לגלגל בו דברים טובים.
יש גרסאות שונות, על בסיס עמילן או תערובת קמחים. חלק מהנסיונות שלי נעשים פריכים, חלק גמישים.

את הגרסה שאני מביא כאן, אני הכי אוהב.
הנאן טוב כשהוא חם וגם אחרי יומיים במקרר כאשר הוא קר, מה גם שתמיד ניתן לזרוק על מחבת יבשה חמה נאן שנשאר ולחמם אותו דקה מכל צד.