אני מודה שיש לי משיכה עזה לטעם חמוץ.
כנראה משם גם האהבה ללימון הכבוש.

הבעייה היא שהלימון הכבוש הקנוי מלווה בטעם תעשייתי חזק או עודף מליחות וברוב המקרים גם בתוספת פפריקה שמקלקלת את הטעם הטבעי של הלימון.

לשמחתי, גיליתי אצל עזרא ורחל ממאפיית הטאבון שבשוהם את הלימון הכבוש שהם מכינים ישר מהעץ. טבעי, בלי תוספות טעם. כל כך טעים שכיף לאכול אותו ישירות עם כפית.

אני משתף אתכם בשמחה בגרסה הנפלאה הזו.

בשלנים רבים אוהבים להוסיף ללימון הכבוש אריסה או פפריקה. אני מעדיף את הטעם הטבעי ואם יש צורך בטעם נוסף, אז אני מוסיף אותו בהתאם לתבשיל. כך נשמרת הגמישות.

אני כן מוסיף 3 פלפלוני צ'ילי יבשים ללימון לטיפה עוקצנות, כמעט בלתי מורגשת.

חשוב להשתמש בלימון שנקטף מעץ שאתם מכירים ולא מהסופר, שם אנו מקבלים גם שכבות של חומרים המשפרים את חיי המדף, אבל פוגעים בטעם.

אפשר לאחר הכבישה לשמור את פרוסות הלימון כפי שהן, או לטחון גס כמוני למרקם של רסק.

חומרים:

לימונים במהלך הכבישהאופן ההכנה

  1. פורסים את כל הלימונים, כולל הקליפה, לפרוסות בעובי 3-5 מילימטר ומסירים את כל החרצנים.
  2. מערבבים בקערה גדולה את פרוסות הלימון והמלח הגס.
  3. מכניסים לצנצנת גדולה את כל פרוסות הלימון עם כל המלח, כולל מה שנשאר בתחתית קערת הערבוב ומוסיפים את פלפלוני הצ'ילי בינהם.
  4. יוצקים את מיץ הלימון הסחוט הטרי ואת השמן.
  5. סוגרים היטב ואם המכסה לא לגמרי אוטם, מניחים בין הצנצנת למכסה נייר פרגמנט.
  6. מנערים היטב את הצנצנת המלאה ומניחים במקום מוצל.
  7. אחת ליומיים מנערים את הצנצנת היטב.
  8. כעבור שבועיים הלימונים מוכנים לאכילה.
  9. במעבד מזון מרסקים את פרוסות הלימון בפולסים בודדים עד למרקם הרצוי.
  10. מעקרים צנצנות (שוטפים היטב ומייבשים את הצנצנות הפוכות בתנור בחום של 100 מעלות) ומחלקים את רסק הלימון הכבוש בין הצנצנות.

צנצנת שנפתחה תחזיק במקרר בערך חודשיים. צנצנת מעוקרת שלא נפתחה תחזיק מחוץ למקרר לפחות חצי שנה.