כדי להבין איך להמשיך קדימה - הסתכלתי אחורה

אתם יודעים מה, אני מרשה לעצמי לדבר בגוף ראשון.
הגעתי לנקודה ממנה אני מסתכל אחורה, בוודאי ליותר שנים ממה שאני יכול להסתכל קדימה.
הפרספקטיבה מזכירה אין סוף ניסיונות לסגל תזונה, לקיים משטר דיאטה ובעיקר לשמור אותה, לשלב פעילות גופנית והכל כמובן תוך סגנון חיים מואץ מאד, עמוס מאד, תחת לחצים בלתי פוסקים שאולי ביום יום ידעתי להתמודד איתם, אבל במבט רחב הם לא נראים הגיוניים.

ואז כאשר אני מביט לעתיד, התמונה מטרידה אותי.
משהו לא עובד נכון. לא משנה לאיזה מחקר אני מאמין.
אמנם אני מרגיש צעיר בהרבה ממה שאני מעריך שאבי ז"ל הרגיש בזמנו. אני פעיל הרבה יותר, יודע הרבה יותר. ובכל זאת - לאט לאט "המערכות" מציגות ביצועים מופחתים ובהסתכלות סביב אל חברי בגילאים השונים והתמודדותם עם המחלות המודרניות, מתחבר פאזל לא מי יודע מה.

משבר גיל החמישים?

התחלתי בחיפוש וקריאה כמעט כפייתיים במרחבים הווירטואליים.
יו, כמה מידע זבל התגלגל לי מול העיניים (כן, המחקרים התומכים והמתנגדים, הדעות והפרשנויות וההמצאות חסרות הבסיס).

אבל בין השורות, צצה כל הזמן מילה שמשכה אותי – "פליאו".
בהתחלה התעלמתי. אפילו פיתחתי נוגדנים.
אבל אחרי אין סוף מסרים החלטתי לבדוק מקרוב.
שוחחתי עם חברים שכלפי חוץ ראיתי אצלם שינוי קיצוני ומשכנע. לאורך זמן.

ואז, פגשתי את ידידי הטייס והרופא שכבר קרוב לשנתיים חי בסגנון הפליאו.
מעבר להסברים הפשוטים וישירים וכמובן השיתוף בחוויה האישית והמשפחתית שלו, הוא פתח לי את הערוץ הנכון לכניסה לנושא, על ידי המשפט הבא: "כאחד שמקצועו מבוסס על מחקרים ויחד עם זאת על כל מחקר נאלץ להתמודד עם מחקר סותר, למדתי שבסוף חייבים להסתמך על הגיון פנימי, להבין, להתמיד ומתוך הבסיס המוצק הזה והניסיון האישי לבצע התאמות".

הוא קנה אותי לחלוטין!
קראתי את הספר המצוין "הסוד הקדמוני" מאת דעאל שלו. זה מה שלמדתי:

• לאכול פחות פעמים ביום (איזה שחרור...)
• לאכול בשרים, דגים, ביצים.
• לבחור שמנים מהחי ומפירות (קוקוס, זית, אבוקדו) ולהמנע לחלוטין משמנים צמחיים שעד היום מכרו לנו כ"בריאים".
• לאכול מוצרים שלמים שאין עליהם תוויות מסובכות. המון ירקות. אורגניים איפה שאפשר ואגוזים.
• להרכיב את הפחמימות הדרושות לי מבטטות, אורז לבן ופירות במידה סבירה.
• לאכול מעט מוצרי חלב, עדיף שמנים ומלאים.
• להימנע ממוצרים תעשייתיים, מחומרים משמרים, מסירופ תירס, מסוכר מעובד (ולעומת זאת ליהנות מדבש, מייפל טבעי וסילאן ללא סוכר).
• להימנע מדגנים לחלוטין ומקטניות לרוב אלא אם הן מונבטות.

למדתי עוד דברים רבים, אבל בסופו של דבר נשארתי עם סגנון חיים פשוט הרבה יותר, משוחרר יותר, בו לגוף יש הזדמנות להגיד כשהוא רעב, עייף ותתפלאו – גם כשהוא שמח.

לא סופר קלוריות, אוכל כשרעב (באמת רעב).

אוכל מזון עשיר, מלא, מזין, מתובל, יצירתי, מגוון.

מקיים שגרת ספורט לפרקי זמן קצרים בעצימות גבוהה. 10-20 דקות אינטנסיביות על מכלול שרירים 3-4 פעמים בשבוע.
אין תירוץ להימנעות מ-10 דקות ביום, בבית. נכון?

נהנה מקהילה ישראלית ובינלאומית הולכת וגדלה, תומכת, מלמדת, משפיעה על מגמה של ייצור פחות תעשייתי ויותר בריא.

כחובב בישול מושבע, קיבלתי גם הזדמנות ללימוד תחום חדש, מרתק של בישול על בסיס מוצרים שלמים וטבעיים.
בלי רטבים מוכנים, בלי שמנים זולים וזמינים, בלי דגנים.
לעומת זאת - עם חומרי גלם נפלאים שעד היום נדחקו לסוף הארון או המקרר.
אגוזים שלמים וטחונים, ממתיקים טבעיים לא מעובדים ותבלינים לרוב.
קצת יותר בשר מפעם, אבל בצורתו הגולמית המשובחת.

מקורות ההשראה רבים וזמינים באינטרנט (למשל זה) ובמפגשים שונים וכמובן יחד הסקרנות הטבעית שלי והרצון לנסות - מובילים לגילויים מפתיעים.

היות ומדובר בסגנון חיים, לא בדיאטה, אני שומר על הגיון בריא.
לא טוטאלי בכלום.
מנסה בשיטתיות.
שומר על תפריט בסיסי הגיוני וכאשר חורג ממנו, עוקב בזהירות כדי לזהות השפעה זניחה או משמעותית.

חזרתי עם המבט לעבר הרחוק, הקדמוני, כדי להבטיח עתיד טוב יותר.
כבר עכשיו כיף לי כל כך!

ממליץ מאד על הספר "הסוד הקדמוני". קריא, זורם, מקיף, פרקטי, לא מאיים בפנטיות.
עושה סדר בהרבה דעות קדומות ואינפורמציה מוטעית, למשל לגבי "ללא פחמימות", "יותר מידי בשר" וכדומה.

האתר הזוגי שלנו "שטעים" ובלוג הפליאו באופן ספציפי משמשים לי כזירת התבוננות והתמודדות, שיתוף והתלבטות.
נתתי לעצמי שנתיים ללמוד, לחוות, להתאים ובסוף לקבל החלטה האם זה "זה".