אבן השמוט שירתה אותי בנאמנות שנים רבות.
טוב, אולי לא בדיוק אותה אבן, שכן היא נסדקת די מהר.
חוץ מזה, היות ואני לא מוציא את האבן מהתנור, היא הראשונה לספוג את טפטופי השומן ושאר חומרי האפייה והצלייה שמבעבעים בתנור ובסופו של דבר, האבן כבר לא תמיד מתאימה לאפייה ישירה.
כמו מגדלור המורה את הדרך, מבצבץ המבנה המפואר של מסעדת סהרה וקורא אל השולחן.....
המבנה ששוחזר ביד אוהבת אבן על אבן כפי שהיה לפני כ-150 שנה ע"י מר זועבי, הבעלים, נותן מייד עם הכניסה תחושת פאר צנועה, מרחב, חום, בית.
"נווה הגר" בבית לחם הגלילית, הוא מקום קסום, בו ההיסטוריה הלאומית שזורה בזו המשפחתית. מסעדת שף, סוויטות מפנקות וכבשים ששומעות מוסיקה קלאסית.. מקום להתרגש בו
באחת הטיסות לניו יורק, נכנסה פתאום דיילת מקסימה לקוקפיט, עם חיוך ממיס.
בידה האחת הציעה סלט ירקות סטנדרטי של מטוסים, ובידה השנייה קופסת טחינה.
זהו היה תחילתו של סיפור אהבה.
