טחינת אל-ארז

טחינת אל-ארז
חומר גלם משובח, אין סוף שימושים צילום: עמנואל רוזנצוייג

באחת הטיסות לניו יורק, נכנסה פתאום דיילת מקסימה לקוקפיט, עם חיוך ממיס.
בידה האחת הציעה סלט ירקות סטנדרטי של מטוסים, ובידה השנייה קופסת טחינה.

זהו היה תחילתו של סיפור אהבה.

לנה הציעה לנו להוסיף את הטחינה הגולמית לסלט.
אני לא זוכר שראיתי עד היום טחינה גולמית באיזו שהיא טיסה, אך עד מהרה מתברר לי שמשפחתה של לנה היא בכלל בעלת מפעל הטחינה וחלווה אל-ארז שבנצרת.

איזו חגיגה. פתאום הסלט הפשוט הפך למעדן, כשהטחינה העשירה בעלת הטעם העמוק כל כך, מלטפת את הירקות שכבר שכחו מאיפה הם באו ועודדה אותם למאמץ טעם אחרון.

הייתי צריך להתאפק ממש לא לצלול עם כפית ישר לתוך אריזת הטחינה.
תמיד נמשכתי אל הטחינה כחומר גלם לקשת רחבה מאד של מאכלים, אולם הפעם התאהבתי באמת.
החלטתי בהזדמנות הראשונה לבקר במפעל המשפחתי ולגלות את סוד הטחינה המשובחת הזו.

בין מוסכים ומפעלים אחרים בנצרת, נשאבנו למפעל בעקבות הריח המשכר של השומשום הקלוי.
צוות גברי עובד בשקט, מטפל בתנורי הקלייה ומכתשי הטחינה ומעמיס משטחים של טחינה, חלק ליצוא וחלק לרשתות מכירה נבחרות (לצערי לא לכל הרשתות, עדיין. רשימת חנויות אפשר למצוא בסוף הפוסט).
את הצוות הזה מנהלת ג'וליה זאהר, אמה של לנה. אשה אלגנטית ומטופחת, נעימת מראה ורהוטה מאד. ברור שיש כאן סיפור מעניין, מעבר לטחינה איכותית.

ג'וליה בכלל עסקה בחינוך והוראה ומעולם לא חלמה לנהל מפעל טחינה.
אולם החיים הביאו אותה בכח לקבל אחריות על המפעל, לאחר שבעלה נפטר לפני 8 שנים.
בצעד אמיץ היא החליטה לעשות הסבה מקצועית ולצלול לתוך עולם גברי של ניהול מפעל יצרני. עולם גברי בכל מגזר, כל שכן במגזר הערבי.
ג'וליה מספרת לנו בפרוטרוט את הדרך שעשתה, החששות, ההתמודדויות האנושיות והטכניות ותוך כדי כך גם פורסת בפנינו את עולם ייצור הטחינה והאתגרים שנישאים בו.

אנו נכבשים בקסמה של האישה החזקה והמיוחדת הזו ואז אני נזכר בבתה, הדיילת שבתמימות יצרה את הקשר הנהדר הזה. יש עתיד.

מכונות ייצור טחינה במפעל אל-ארז

תוך כדי סיור בין המכונות, אנו לומדים על מקור השומשום האיכותי שנבחר במפעל אל-ארז, אי שם באתיופיה. הטיפול בשומשום ידני בכל שלבי הגידול ולכן כאשר הוא מגיע למפעל, יש עבודת ניפוי וניקוי מדוקדקים מאד.

את השומשום קולפים וקולים. תהליך הקלייה קריטי ומבדיל בין המפעלים השונים. באל-ארז מצליחים להגיע לאבני הריחיים עם טחינה קלויה לבנה לגמרי, כאשר הטעם המקורי והעמוק נשאר בזרעונים.

מאבני הריחיים החשמליות, נוזלת טחינה חמה מאד, כתוצאה מהחיכוך והמעיכה, אל מיכלים מיוחדים. שם, לפני מיכלי האיסוף, מוזגת ג'וליה טחינה לכוסיות אספרסו שקופות ומגישה לנו.

גוליה זאהר ועמנואל רוזנצוייג שותים לחיים כוסית טחינה טרייה וחמה

איזה עונג... ריח עז, טעם עמוק.

לאחרונה החלו לייצר במפעל גם חלווה. חלווה שזכתה לביקורות מצויינות לאחרונה במבחן השוואה. לא פשוט העניין הזה של חלווה. יחס הסוכר, הטמפרטורות, זמן הערבוב ואפילו צורת הערבוב - כל אלו יוצרים הבדלים משמעותיים מאד בסיבי החלווה וכמובן במרקם הסופי.
קל לפספס ולכן יש ביקורת טעם בלתי פוסקת. גם בתהליך ייצור החלווה וגם של הטחינה.

 

תמיד היה לי חשוב למצוא טחינה איכותית, שכן אני משתמש בה, בצורתה הגולמית הרבה. כמובן כרוטב, אבל גם כתוספת למוזלי של הבוקר, לממרחים שונים, לעוגות ומאפים בכלל.
מאז המפגש האישי עם משפחת זאהר וההתרשמות מהשפעת המגע האישי וההתייחסות בכלל, על טעם הטחינה - עלתה רגישותי למוצר הזה מאד.

טחינה גולמית בתחנתה הסופית לפני אריזה

לא בכל רשת תמצאו את טחינת אל-ארז. אבל אם אתם נתקלים בה, אני מאד ממליץ לנסות.

רשימת חנויות בצפון בהן ניתן להשיג טחינה וחלווה מתוצרת אל-ארז

רשימת חנויות במרכז, ירושלים והדרום בהם ניתן להשיג טחינה וחלווה מתוצרת אל-ארז

דרג את הרשום בבלוג זה:
מסעדת סהרה
סימפוניה לכבשה טמפלרית - נווה הגר

פוסטים קשורים

 

תגובות

עוד אין תגובות לפוסט זה. זה הזמן לתגובה ראשונה שלך
כבר רשום/ה באתר? לוגאין כאן
אורח
ראשון, 21 ינואר 2018

Captcha Image

אודות המחבר/ת

טייס ברוב שנות חייו ובשלן אפילו הרבה יותר מזה. שותף ב - TOP TWO, מומחה לבניית קונספט מולטימידה. אב ...
בחזרה לראש העמוד