בככר העיר, לקול תופים ומצילות עיבוד גרפי: עמנואל רוזנצוייג הימים ימי סתיו, אבל הרוחות הן רוחות רעות בשמיים הפתוחים.   תומר בן-חיים מפשט את תחושותיו ובעיקר מדבר מדם ליבו.אליכם, חברינו לעבודה באל-עלולהתרשמותכם, נוסעים יקרים, שעד היום בחרתם לטוס אל-על בגלל החיבור הנפלא שיצרנו, עובדי אל-על על כל המגזרים.  
הליכה סהרורית באמונה עיוורת צילום: ארנון קרמר / עיבוד גרפי: עמנואל רוזנצוייג בחשיבתו האסוציאטיבית, ארנון קרמר מחבר מצבים וחוויות ומגיע למסקנה שמשמעותה מערערת את היופי שבאמונה  
״העם הנבחר״.מותג. טקטיקה שיווקית.
גובה 35 אלף רגל, 200-400 נוסעים מרוכזים בצינור אחד. נתבונן מהצד ולפתע נזהה קפסולה המכילה דגימה מייצגת של העם שלנו. על יתרונותיו וחסרונותיו, על צבעיו וגווניו. לפעמים אותם מרכיבים הם היתרון והחיסרון כאחד, תלוי במינון.סחבקיות, למשל, יכולה להיות קסומה ברגע אחד ותוך הרף להפוך לסיוט.יעידו על כך בעיקר הדיילים והדיילות שבכל יום עבודה מתנתקים מהסביבה הקרובה, הברורה והנבחרת שלהם ונחשפים באופן ישיר ואינטימי עם עמישראל. יחד איתם שותפים מידי פעם לחוויה גם הטייסים. תומר, פורק All, ירד מטיסה והחליט לא לספור עד עשר, לא לפחד מכתיבה סטראוטיפית - ולשתף. והרי גם זה ״ישראלי״. האם המינון כאן משעשע או מרגיז? תשפטו בעצמכם.  
<בעקבות שישי של אי שקט בכל חזיתות האייפון, תומר בן-חיים פורק עול על קבוצות הוואטסאפ הכתתיות.אתם מוזמנים להוסיף כל אימוג'י שעולה לכם בראש.  
ביקשנו מתומר בן-חיים לכתוב פסקה המגדירה אותו לטובת המדור שלו "פורק ALL" במעגל החברים שלנו ב"שטעים". תומר ניסה להסביר למה הוא לא יכול להגדיר את עצמו, ובזה בעצם הגדיר מצויין. כשהמורה לביולוגיה בכתה ז׳ כעסה עלי בגלל שבהיתי בציפור על אדן החלון במהלך השיעור, עניתי לה מיידית שאני בוהה בציפור ומקשיב לה ושזה עדיף על פני להסתכל עליה ולהקשיב לציפור. מובן שתו
מעט מילים עיצוב: מיקי סוויד נסו פעם להשתיק את התראות הוואטסאפ והפייסבוק. לא להבהל... השקט הזה לא מרמז על סוף העולם...
ארנון טס מעל קרחוני גרינלנד ומארח את ילדי "גדולים מהחיים". המפגש עם הילדים המופלאים לוקח אותו למחוזות רחוקים וקרובים של התמודדות והשרדות ובעיקר - כח החיים.  
כאשר שמים רגע בצד את "ההצדקה" לפעולות הצבאיות, להישרדות, עולות השאלות והתהיות העתיקות.אלפי שנים של לחימה על עקרונות, לרוב סביב אמונה ודת - ושום דבר באנושות עדיין לא השתנה. ארנון ממריא מתוך מטח טילים, ובפרספקטיבה של יבשות מפליג בתסכול לעבר היסטוריה בת אלפי שנים של הצדקה דתית לכוחניות, שליטה וקורבנות.
לפעמים המקומות בהם אנו פוסעים נראים מובנים מאליהם. אנחנו שוכחים שלא מזמן נלחמו על פיסות האדמה, על ההכרה, על הזכות. אבל שניים שלושה דורות אחורה, עדיין חיים, חלק מאיתנו - בזכרונותיהם, געגועיהם ולעיתים כאבם, ממחישים לנו שכולנו עדיין חלק מההקמה, הבנייה והעיצוב של הארץ הזו. דרך מבטו המיוחד של ארנון וסיפור חיי משפתו אשר שזור בהסטוריה של הארץ הצעירה הזו, אנחנו מקבלים תזכורת.בסוף אפילו יוצאת מזה המלצה למסעדה.
בחזרה לראש העמוד