סתיו תמיד לוקח אותנו למחשבות נוגות. מכנס אותנו פנימה בהרהורים.
ארנון פוסע על עלי השלכת בסנטרל פארק שבניו יורק ומשלים עם הפער בין התחדשות הטבע המחזורית לבין חד-כיווניות חייו
בין סן פרנסיסקו ללוס אנג'לס, לאורך כביש מספר אחד המפורסם, ארנון ובובי מתבוננים ביצורי הים ובהתנהגות הקהילתית שלהם. ארנון לא יכול להימנע מהשוואה לקהילת ייצורים אחרת - בני האדם.
בסוף הפוסט תמצאו הצצה למוחו הפתלתל של ארנון, אשר מוביל לכתיבת פוסט שכזה...
בטיסה לילית מעל האלפים, ארנון נזכר בסיפור על מסע בן יום במדבריות קזחסטן מצד אחד, בעודו עומד בפני פרק חדש בחייו מצד שני - ומסכם בפיוט.
מעט מילים שמחביאות מאחוריהן עולם ומלואו
תוך כדי מסאז' תאילנדי, מצליח ארנון להתנתק מהכל, לרחף גבוה מעל ולהשתאות בפרספקטיבה של מאות שנים, מול יכולתם הבלתי נתפסת של בני אימפריית האינקה במאצ'ו פיצ'ו שבפרו, לבנות מבנים עצומים, מסותתים, מדוייקים, כאשר פחות או יותר בימינו, 500 שנה אחרי שהאימפריה נעלמה, ניוטון מתפעל מגילוי כח המשיכה ומגדיר את חוקי המכניקה מחדש, אלו על פיהם אנו בונים עד היום.
פוסט מעורר מחשבה למאותגרי ונאמניי הסמארט כאחד
"היא הורידה את הז'קט והתגלתה חולצת טריקו אדומה שרוול שלושת רבעי עם כתפיים חשופות ומחשוף שהדגיש את שרשרת אבני הטורקיז הקטנות שעל הצוואר הארוך"...
ארוחה תמימה במסעדה צרפתית מאפשרת הצצה נדירה לתוך מוחו הקודח של ארנון קרמר
"נווה הגר" בבית לחם הגלילית, הוא מקום קסום, בו ההיסטוריה הלאומית שזורה בזו המשפחתית. מסעדת שף, סוויטות מפנקות וכבשים ששומעות מוסיקה קלאסית.. מקום להתרגש בו
געגועים לטאצ' אחר...
למי שמחפש את הצד השמח של התרבות היהודית מומלץ מאד להשקיע ולהגיע לדרום מנהטן על הגבול שבין הוילג' לצ'ייינה טאון . ברחוב Christie 157 ממוקמת מתחת למפלס הכביש, מסעדה של פעם המגישה אוכל יהודי של פעם. המקום פועל כל השבוע אולם בשישי בערב השמחה מובטחת ומומלץ להזמין מקומות מראש
ארנון קרמר בפוסט ממיס לבבות על איך אפייה משותפת של פשטידת גבינה יצרה את הסדק הראשון