מיקי סוויד

מה אנחנו מלייקים לעזאזל

מה אנחנו אוהבים? את מי אנחנו אוהבים? עיצוב: מיקי סוויד צעירה טאייוונית התאבדה תוך כדי צ'יטוט עם חבריה בפייסבוק. אף אחד מהם לא נקף אצבע במשך יותר משעה והתקשר למשטרה בנסיון לעצור אותה. ההתאבדות צלחה. מיקי הזדעזע ועיצב את הכרזה. עמנואל שוב היטלטל וכתב את מה שחש כאשר התעמק במסר
רונית שי

מה נשתנה?

  שאני אשתנה?  "את חושבת שאנשים משתנים באמת?" נשאלתי השבוע. שאלת מיליון הדולר כמובן ומי יכול לכתוב על זה פוסט ועוד בקיץ הכי חם שהיה כאן בשנים האחרונות.
הדס רוזנצוייג

הקיץ של הדס

שמש, בואי עיבוד: עמנואל רוזנצוייג דברים שמרגישים שם לא מרגישים פה. במיוחד כשהטמפרטורה בחוץ היא 24 מעלות
בועה של צביעות וניכור איור: ארנון קרמר בפרספקטיבה של אורח, מבעד לחלונות מלון בלוס אנג'לס וניו יורק, נחשף בפני ארנון הצד הפלסטי, מנוכר ואולי אף צבוע של החברה האמריקאית.חברה המטפחת את העבדות המודרנית, סוגדת לעגל הזהב ומתמכרת לאסקפיזם החברתי שהטכנולוגיה מאפשרת או אפילו יוצרת. געגועים לטאצ' אחר...
צבעוני, עשיר - שוק נתניה צילום: עפרה קיוי "עוד שוק.." אתם אומרים, "תרדי מאיתנו...חם, לח, צפיפות."חבר'ה, לא יעזור לכם, שוק נתניה, פנינה אמיתית שלסייר בה פעם אחת לא מספיק, ורצוי להגיע דווקא ביום שישי
חייב להיות מרוצה?  תגידו, אנחנו מאושרים כל הזמן?   אז מה אנחנו רוצים מהילדים שלנו? האם איבדנו את היכולת ללמד את הילדים שלנו לא להיות מרוצים?
מי אמר שגרמנים לא אוהבים תינוקות  על הפרק - שיקום תדמית: גרמנים אוהבים ילדים (כן, גם ילדים יהודים) וזה לא בא על חשבון העובדה שגרמנים אוהבים כלבים ( ולא, לא רק רועים גרמניים)
מיקי מנער עיצוב: מיקי סווידאת מה שיושב לו בבטן הוא ביטא בגרפיקה שלפניכם.לא מעוניין להסביר או לפרט.חושב שנקודת המבט של כל אחד תלויה במיקום, או אם תרצו, בעמדה בה הוא נמצא.קבלו את הצעקה של מיקי
  זה ראה וקדש? עיבוד: עמנואל רוזנצוייג ככה זה כשיותר מידי דברים מעצבנים את מרינה, היא פולטת בלי לעשות חשבון לאף אחד...  
האם כבר נישקו לך את התחת הבוקר? עיבוד: עמנואל רוזנצוייג לעיתים, ביקור בסופרמרקט הגרמני הוא בזעיר אנפין סיפור מצבה של אומה. אולי זו פתיחה קצת דרמטית, אבל נו, שיהיה...
שמי הדס, למען הגילוי הנאות – אחייניתו של עמנואל. בת שלושים וארבע. נשואה לדני, אמא טרייה לליאור. גרה זמנית ליד דיסלדורף שבגרמניה. למדתי משפטים ועסקתי בתחום כחמש שנים, עד המעבר לגרמניה. כאן בשנה האחרונה לימדתי את שפת אמי – עברית, למדתי את שפת אבותיי – גרמנית. בסופי שבוע טיילתי, ביום-יום עיכלתי, התרגלתי. מתישהו התעברתי, בבוא העת ילדתי ועכשיו אני בחופשת לידה ארוכה, מאד פנויה להרהורים ולמחשבות.
  פסטידה מפלסת קרח איור: ארנון קרמר ארנון קרמר בפוסט ממיס לבבות על איך אפייה משותפת של פשטידת גבינה יצרה את הסדק הראשון  
לעבור בזמן, אבל בלעדיו  רונית שי לא מבינה למה לא נותנים לה כבר לנוח ממירוץ החיים ומי לעזאזל הפקיע את "גיל המעבר" לטובת כל מיני הגדרות המסרבות להניח לנו להזדקן בשקט
בחזרה לראש העמוד