בראנץ' עם ילדי הבוגרים.
כל אחד ומגבלותיו... לפעמים נראה שצריך לנהל שלוש ארוחות נפרדות.
אבל כולם ביחד אצלי בבית זה מנצח כל מגבלה. "אפילו" טבעונות...
הפעם, הצלחתי לקלוע לטעם של כולם עם לביבות בטטה טבעוניות, שאפשר להכין מראש ולחמם קלות לפני ההגשה.
הן נהדרות כפי שהן, ומשתדכות לתוספות רבות, טבעוניות ו"רגילות". למשל שמנת חמוצה/גבינה טבעונית רכה, ממרחי ירקות, חמאת קשיו מדוללת ומתובלת.
אני לא מכיר בית בלי מתכון לעוגת תפוזים.
ובכל זאת, מבין כל המתכונים והנסיונות, כאן הגעתי לאיזון המושלם (לטעמי כמובן) בין לחות, נגיסות, מתיקות ומרירות.
היות והבלוג שלנו משמש גם כספר המתכונים האישי שלנו, אני מצרף גם את המתכון המוצלח הזה, שגרתי ככל שיהיה.
בשר עם אחוז שומן נכון, מתיקות של בצל מקורמל בתוכו הופך לקציצות קטנות וכייפיות אשר נצרבות בוויסקי בוער ואז מקבלות ליטוף מענג של שמנת וטעם אניסי מרומז מזרעי שומר.
אי-אפשר לעמוד בפני המעדן הזה.
סוף הקיץ מתקרב, למרות שעוד לא מרגישים את זה.
אבל לצידי הדרכים כבר פורחים חצבים ובשווקים כבר נמכרים חבושים מוצקים ויפים.
מאוסף המתכונים ב"שטעים" בהם אני עושה שימוש בחבושים, אפשר להבין את אהבתי לפרי הזה.
אחד הדברים הראשונים שאני מכין עם הופעת החבושים, הוא ריבה בכמות שתספיק כמתנה למארחים בארוחות החג הצפופות ו-כמובן גם קצת לשחיתות הביתית...
יש אין סוף מתכוני ריבת חבושים ברחבי האינטרנט ועל כן כאן, אני מתמקד בהכנת ריבה בתרמומיקס. כלי אידאלי להכנת ריבות, גם בכמות קטנה כאשר יש שארית של פרי שעומד רגע לפני דרכו האחרונה לפח וכאשר מדובר בפרי קשה כל כך כמו החבוש, התרמומיקס הוא בכלל שיחוק.
למה מקסיקנית? סתם נשמע לי מתאים ומושך...
האמת, מדובר במנת תוספת קלה ומהירה להכנה, שמתאימה גם לארוחה קלה בפני עצמה וגם כתוספת טבעונית/צמחונית ובוודאי גם בשרית.
התלבטתי אם בכלל יש הצדקה להעלות את המתכון הפשוט לבלוג שלנו כי בסך הכל הכנתי משהו זריז בבית "ממה שהיה", אבל בפועל - למרות שהתירס ליווה סטייק משובח (יסלחו לי הטבעונים והצמחונים שקוראים את הפוסט. המתכון עדיין שווה ביותר גם עבורכם), מצאנו את עצמנו מתענגים דווקא על התוספת יותר מאשר על עיקר המנה.
יש מי שמכור להכנת פסטה ביתית. הנה לכם עוד חגיגה.
יש מי שחושב שהעבודה מוגזמת אל מול התוצאה. הפסד שלו.
ויש את אלו שרוצים וחוששים, או שמחכים להזדמנות מתאימה להוצאת מכונת רידוד הפסטה מהארון. עבורכם - זה הזמן!
הפעם מדובר במנה נפלאה, עשירה בטעם אגוזי מהארוגולה שבבצק ומהצנוברים, מפתיעה במתיקות הטבעית של הכרישה אל מול חמיצות הלימון, יפה בצבע הירוק הזרחני-פסטלי. טקסטורות שנעות בין הבצק העדין, גבינת הריקוטה הקלילה ועד קראנצ'יות הפרג והצנוברים.
הזדמנות לחגיגה ובהחלט מצדיק את טיפת המאמץ.
חבל קטלוניה שבספרד העניק לנו את אחת ממנות האורז היותר מעניינות וטעימות - הפאייה.
ארוחה שלמה בה מתחילים עם טיגון בשרים שמנים, לרוב מוסיפים פירות-ים (אם כי לא חובה), ירקות עשירי טעם, על התקרובת רבת שכבות זו מפזרים אורז עמילני ואת הכל מציפים בציר עוף או ציר אחר.
היצירתיות מאפשרת צירופים וצבעים כיד הדמיון, אבל הטכניקה הבסיסית לא משתנית.
יש ברחבי האינטרנט מליוני מתכוני פאייה ובכל זאת, אני שמח לשתף טכניקה מוכחת אחרי שניסיתי כמה ובעיקר אחרי שצברתי קצת נסיון בחבל המקור - קטלוניה, בברצלונה ובחוות Els Casals המופלאה.
כשאומרים ״טאפסים״ חושבים מיד מנות קטנות, לרוב על פרוסות לחם קלוי, חומרי גלם פשוטים וטובים, פעמים רבות כבושים או מעושנים.
פירות ים, בשרים שמנים.
אבל ב-Taberna Origen שבמדריד הפרשנות הרבה יתר מורכבת, יצירתית, מתוחכמת ובעיקר – טעימה מאד.
עסיסית, פריכה, מתובלת.
עם או בלי כדור גלידה בצד, עם או בלי כפית שמנת חמוצה - עוגה שכיף להתפנק איתה או לארח בשמחה.
כמו המקרונים של פסח, אבל טעימים ובריאים יותר.
רכים בפנים, יבשים בחוץ. נשנוש נהדר שקל לקחת גם לדרך.
קוקוס, דבש, הרבה לימון ועוד כמה תוספות, גלגול פשוט לכדורונים ואפייה קצרה.
ללא גלוטן, ללא דגנים, ללא ביצים.
